קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הסיום של הראשון מנמיך (מבחינת הכתיבה) לקריאתי.
השני מצא חן בעיניי
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
ורימון מנץ כתריו
יבשר שקיעת זהב
אך מציעה שינוי קטן
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
(הסיום כל כך חזק, ששתי השורות אחריהן מיותרות)
[ליצירה]
האם מותר לי להציע? (כי אהבתי)
נגעתי טיפה
שמי ברזל הכהו המים
שמי חלד הבהירו
החיוך אבד
על פני הגלים
במימי האוקיינוס
שילחתי
אלף מילותיי הארוזות
חזרו
באדוות רכות
אריזות ריקות.
[ליצירה]
----
צודק בכל מילה!!
סידור משרות במדינה מתבצע בשיטת שרשרת המזון:
את המשרות הטובות נותנים לבעלי הקשרים
את המשרות הבינוניות לבעלי כישורים עילאיים
והשאר לבעלי המזל
מה צדקת בשורות הבאות:
מדוע ילדיהם,
אין סובלים כילדי - עמך?
מדוע הם,
לא נלחמים על לחמם?!
ואני רוצה להוסיף שילדיהם אינם יותר מוכשרים ממך או ממך, הם רק שפוט מאוד קרובים יותר לצלחת הקריינדל שמאלץ
[ליצירה]
הצרה עם הפלסטינים שהמנהיגות המובילה שלהם אף פעם לא נטתה לצד של פשרה. היהודים לעומת זאת חשבו כמו מיעוט ונטו לקבל פשרות (את זה אומר בני מוריס). לערביי ארץ ישראל הייתה מנהיגות שהייתה מורכבת מהחוסיינים (הקיצוניים) והנאששיבים (המתונים לכאורה). אז כדי להיות על הבמה במסגרת מאבקי הכח. הקצינו החוסיינים את עמדתם וניסו להשתלט על מוקדי כח תוך כדי חיסול יריבים והוצאת "פיגועים" (מזכיר משהו?).
לגבי המלך חוסיין או אסד (באירועי חמת82) הם שחטו ללא רחם, בעת שהסכנה לשלטונם הייתה פחותה מזו שהייתה בשנת 48.
זכור שאם הייתה פורצת אצלם אינתיפאדה דומה לשלנו. הם היו מדכאים אותה באמצעים קשים ביותר והיו טובחים ללא רחם והעולם לא היה זועק ולא צועק משום שמדובר ב"עניינים שבתוך המשפחה"