איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לחישתה בבית הראשון -תוכל להאזין לה
קולה ומכחולה בבית השני
ברכתה בבית השלישי
קולה שנדם -סיום פסימי למדי בבית האחרון.
האם ניצלנו את הברכה, האם ידענו לשמר את הטעם?
זו מהותו של השיר
[ליצירה]
לא רוצה להיכנס לעניינים שבין הבדיה למציאות, אבל אם יש לזה קשר קלוש כלשהוא למציאות של המונולוגים האמיתיים שאתה לאחרונה מתאר, אז העניין (לפחות לפי נקודת השקפתי) הוא פרובלמטי, יכול להיות שבשלב הראשון זה טוב מבחינתך, אך לטווח הארוך יהיה קשה עם אותה בחורה.
תגובות