"היום, לג בעומר,תלמידי רבי עקיבא מבטאים את הגבורה בצורה אקטיבית שהרי רבים מהם מתו בגזירות מלכות, קדושי הקהילות מגלים את הגבורה הצפונה בדרך של פאסיביות, בהתכנסות פנימית ואוצר הרזים של ר' שמעון בר יוחאי זוהי גבורת פנים שבפנים, רז נצח ישראל שלא ישקר וכאן רואים כאן שלוש תמרורים, ממש כמו מחזיר אור בכביש ירושלים כפר סבא: א) העבר המזהיר בגבורתו העילאית. ב) ההווה במצב הגלות בגבורתו הצפונה. ג) ואוצר הרזים של ר' שמעון בר יוחאי הוא חזון העתיד הנשגב, כמו שנאמר שעל ידי ספר הזוהר "יפקון מגלותא ברחמים, הו רחמים עליכם תלמידי ישיבה עכולי מאלכים שכמוכם!! אש בר כוכבא והתורה והגמרא הקדושה צריכה לבעור בעצמותיכם הצעירות ולא אש ההופעות של הזמרים אשר שרים שירי שיקוצים ושרים לאל לא יושיע!כמו שראינו בפסטיבל ערד שהיה לפני כמה ימים, השם ירחם איזה כשפים ומעשי זימה ומזימה תחת מעטה זמרה!" כך אמר הרב משה בואנו בדרשה הכללית לפני תלמידי הפנימיה ויוסיף: "ואם אתם לא רוצים לשמוע אותי או את האמרות שלי אז אני הבאתי לכם היום את המטיף הגדול הרב המחזיר בתשובה, הרב הגיטריסט הלא הוא ראובן יצחק מישיבת נר לרגלי!" והנה זינק על הבמה בבית המדרש רב צעיר בעל גיטרה חשמלית ומגפי בוקרים וכובע בוקרים וזקנו השפיצי חוצב להבות ג'ינג'יות והוא מג'נון לגמרי מהתלהבות. ויקפוץ על הבמה במעין אטרף וישיר: "אנא בחורים, חיזרו בתשובה בואו לישיבה תקדישו מחשבה" וקהל התלמידים נשפך מצחוק אך במהרה הצטרף ורקד במעגלים ובמחולות קאנטרי מסביב לגיטריסט המחזיר בתשובה. ובין התלמידים היה תלמיד פוחח מחבר מרעיו של שושן הערמומי, ושמו היה רן מורי, אמנם סב סבו בתימן היה מורי בעל פיאות וזקן אשר מחזן גת, אך נכד נכדו היה טרוריסט קטן שסטה מדרך אבותיו עוד כשהיה ילד בשיכון המזרח. ויחפוץ מורי לשטות ולחולל סקנדלון, ויגש אל השקתקע (שקע תקע) שהחזיק את הגיטרה החשמלית של הרב יצחק וינתק אותו ואחר חזר לחבר הרוקדים. ולרגע נדמה כי ראובן יצחק מנגן ומוציא בכל זאת צלילים מכח התלהבותו אך לאחר מכן ניגן על ניוטרל ולא בקעו צלילים, וקהל הרוקדים המשיך לרקוד מכח האינרציה אך לאחר מכן השתתק. והרב ראובן התעצבן ויעש כדרך הרוקרים מפסטיבל וולסטוק, ויטיח את הגיטרה ברצפה וישבור את הגיטרה לחמש עשרה רסיסים... והקהל הרוקד של התלמידים חשב כי זה חלק מן ההופעה וימחא כף! והרב יצחק הביט בעצבנות בתלמידים ואחר פנה אל הרב משה ההמום ויאמר: "מה נורא המקום הזה מה נורא! מלא בתפוחים רקובים! לבל אוסיף להחזיר כאן בתשובה עד כי התלמיד הסורר יחזור אל דרך אבותיו! וחוץ מזה, אני רוצה גיטרה חדשה!" ואילו רן מורי גיחך לעצמו חזור וגחך! עברה שנה ורן מורי שובץ לשמש כש.ג בבסיס הרבנות ביפו משום שאושר לו קל"ב ותפקידו היה לקבוע את מי להכניס ואת מי לא, בעוד כיפת חפלה בדמות עשר אגורות לראשו ובלורית של דודו פישר מכסה אותה עד תומה. והנה בעמדו בפתח ראה והנה הרב הרוקיסט ראובן יצחק מגיע להתייצב למילואים והוא חגור בגיטרה חשמלית כחוגר נשק אם שש עשרה. ויאמר מורי: "זו הגיטרה המנופצת של ניתוק השקע? או זו הגיטרה שהרב משה קנה לך..." ואחר צחק צחוק אדיר. והרב ראובן יצחק נזכר במקרה ההוא וידע כי רן הוא הוא הנער הפוחח, וישם קול זעקה רבא בוקע חלוני בר"צ!: "הוי הוי, לדרך אבות לדרך אבות ! אנא אל ענני וענני! כי אין בו מעשים!" והנה בקעו רשפים ירוקים, שחורים וכחולים מעינו של ראובן יצחק והקיפו את דמותו באור יקרות, אחר עברו אל רן מורי ופגעו בו כחשמל סטטי. בתחילה צחק רן אך אחר כך השתתק, משהו הציק לו, והוא נותר כחוכך בדעתו, כך במשך כל ארבע השעות של השמירה, לאחר מכן החליט לעשות מעשה חלפו כשמונה חודשים והרב ראובן הגיע שוב לבר"צ וציפה לראות את רן הפוחח בדמותו המתריסה והשחצנית. אך במקום כל זאת ראה הוא אדם בעל זקן עבות, פיאות מסולסלות של בני תימן וכיפה שחורה ענקית לראשו, ארבע כנפות בולטות והוא יושב בש.ג וקורא מקרא ותרג'ום בנוסח בלאדי, זה היה רן שעבר מטאמורפוזה וחזר בתשובה. "האם זה אתה רן?" תהה הרב ראובן יצחק? "זה אני מורי" ענה במבטא מעושה "ומה קרה?" תמה הרב. אני החלטתי לחזור לדרך אבוווותיי" ענה רן במבטא תימני. "אשריך! צדיק כתמר יפרח!" אמר הרב ראובן ברגש! ואחר הוסיף: "אבל למה במבטא תימני?" "אני החלטתי לחזור אל השורשים ואל האבות בלשונם אשר נשמעה בתימון..." ויחשוב הרב ראובן יצחק ויען: "לי תהיה בעיה, מה אעשה ואני רבע תורכי, רבע טריפוליטאי, רבע ליטאי ורבע איטלקי?" ויען מורי: "אז תעשה משמרות..."