סופח
את רעלני דו תחמוצת
דו חיי הפורצת
אכזבות, מרירות, צוקה
קדרות פיח ודבר דכא
עלי נשמתי אותן יסננו
חמצן ירחף באויר
ומראהו שיר צעיר
כזהב טהור ומרהיב
פורץ כפרח אביב
אז לחן יותן
ויוביל השירה כחתן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
המלצה
קומפוזיציה יפה !: בתים א' וג' עוסקים בהליכה אל שעת ערביים, מן מסע אל נקודה כלשהיא בתוך תוכך.
הבית האמצעי,שהוא תמצית השיר, עוסק בזיכרון,בשתיקה בצד שאון הכרך ובאותה נשואת השיר (אשה דקה).
בבית הראשון יש איזושהיא קרן קלושה כלשהיא ושעת בינערביים פנויה, אך בביתץ האחרון כבר יש כאב אך בצד אותו כאב ישנם הניחומים.
חריזה:
מתאפיינת חריזה סרוגה בצד חריזה אסוננטית:
אני הולך כל הימים
אל שעת בין ערביים כזו
אשר יפים לה מועקה וניחומים,
טובים לה הכאב - והמזור.
דוגמה מובהקת -כזו-מזור
[ליצירה]
לא מסכים לגבי רוב הדברים אבל כן מסכים לגבי זה שניצולי השואה אשר מתחת לקו העוני צריכים לקבל יחס של כבוד. ניצולי השואה הם קדושים, אנשים שהם עדים והדים לציביליזציה מפוארת של יהדות אירופה שעלתה על המוקד
[ליצירה]
שיר המדבר על דמות עבר הניבטת, מול הדובר המביט במראה, הדובר המביט שייך להווה, האדם שניבט שייך לעבר, במפגש יש תערובת של עונג ואימה,הוא -העבר נבלע בצורה דרמטית בתוך להבות המאיימות לבלוע גם את הדובר, ישנו (כמו בסרטי פעולה) מן פיצוץ ואחר כך התמונה מתחלפת בשקט ובגבע הר (שאנן לדעתי) בו מתחילים החיים החדשים