שמרנו אל
משנאה עצמית
מסילוף אמת
מהשוואות אומללות
מבורות עצומה
כי
דוקרות הן כמדקרות
צורבות בפצע הפתוח
זורות בו מלח
גם לאחר דורות
רחם עליהם
מיום זיכרון זה
עד יום זיכרון הבא,
החונן לאדם דעת
ומלמד לאנוש בינה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הבית הראשון פותחת ב"נוגעת" ואז מתוך אקסטזה, מגיעה המילה השנייה "לא נוגעת" ומכאן ריחוף מתוך ריקוד, הצלילים מתמזגים ודוחפים את הדוברת שלב שלב אל עבר הריחוף והניתוק הרוחני מהסובבים,היא בתוך עולם מלא צלילים ורוחניות. בבית השני -המשקל מאבד מחשיבותו והמקצב תופס את מקומו ומכאן הדרך קצרה אל הפריחה ,יכולה להיות פריחת הנשמה או פריחה ולבלוב של שיא הרגע, אך כאן נכנסת המילה האחרונה -מילת המחץ: "דממה" הנותנת תשובה לכל הבית השני. ישר כח על שיר זה! [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן בין השיטין ניתן למצוא את הסובטקסט המעלה פרשנות פואטית כדלהלן: ניכר כי היו אלו שני אנשים מבוגרים שחיפשו מעט נחמה ונועם בחייהם ולכן עברו לגור ביחד לאחר שבני זוגם האחרים עזבו אותם. כל אחד נשא עמו/הביא עמו מטען כבד מן העבר, אך במקום להניח אותו מאחור, הם פשוט פתחו אותו האחד בפני השני ובכך נפתחה תיבת פנדורה של ריב ומדון כשמטען לבו של הגבר מאיים לעלות על גדותיו. האיש ביקש בסך הכל לארוז את המטען עם חפצי העבר ולעזוב עמו... [ליצירה]
- [ליצירה] --- ואולי זהו האימפולס? כתיבה יפה [ליצירה]
- [ליצירה] ---- איזה קסם נהדר של אהבה הרוחף בין שושנים נוגע בכולנו! [ליצירה]
- [ליצירה] מה מזכיר לך השם " ארץ ישראל הישנה והטובה?" [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. כשמך כן אתה, אתה אקטיבי ולא פסיבי. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה פוליטית. הבעה יפה. שפה מליצית שופעת דימויים. לו יהי שלום :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- מליצי ואופטימי אהבתי את התקווה שעברה כחוט השני ואת סוד שיח גליו ששחה על אדוות אודותיו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- התחלה מפתיעה ומבטיחה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] :-) חמוד [ליצירה]
תגובות