" מומחה אני, עבדך הנאמן, בתורת גרמי השמיים ובתורת הניווט, דובר ערבית, ספרדית, לשון איטליה וצרפת ועתה לשון צפון זו. בגזירת פרדיננד ואיזבלה גורשנו מספרד, כל היהודים והמוסלמים בשנת 1492 בעודי עלם צעיר. כך נטלתי את מקל הנדודים, ספינות הגירוש הביאונו עד צפונה של איטליה, צפונה של אפריקיה וערי תורכיה והבלקן. אך הצרות לא שככו לרגע, ולאחר שנים מספר תקפה ספרד את שלטון הסולטן בתורגמא ובגזירתם הרעה שוב נפוצו המגורשים על פני תבל. בחסות כבודו מלך נורבגיה ודנמרק, נתן את ברכתו ורשותו הנדיבה לכמה אלפים של יהודים לעלות על ספינותיו ולהשתכן בארץ צפון זו ולהביא ברכה" גוסטב קרא מן התעודה והביט באיש שלפניו, היה זה אדם שחור שיער, כובע רחב לראשו, דמות ים תיכונית ויהודית אותנטית ובעלת שיעור קומה מקרב הקהילה היהודית החדשה של קריסטיאניה והקהילה החדשה בקופנהאגן. הוא נזכר באנשים אומללים אלו שהורשו לעלות על ספינותיו בנמלי הים התיכון, ואמר לעצמו כי ברכה ראה במעשהו. שמו של העומד לפניו היה דניאל דלמדיגו. גוסטב עמד על הרציף עם דניאל והם שוחחו ביניהם על המסע העתידי מבחינה מדעית וגיאוגרפית. הוא העריך את חכמתו של המלומד היהודי שלמד והשתלם אצל מיטב מלומדי ספרד והעריך כי כישוריו יועילו במסעם. כן נתן אמון בחבריו למסע, אנשים נאמנים ובעלי מוטיבציה חזקה שחברותם עמדה במסעות ובסערות ההכנות למסע כמעט הושלמו, גוסטב אריקסון בחר לשתי ספינותיו כשישים אנשי צוות, גיבורי חייל ומנוסים בתנאי הים הפתוח. כמות מזון מספקת ומים מתוקים, ענבר, חרוזים, בובות קש, עורות למסחר וכן איגרת לכבוד השולטן של הודו וסין מאת מלך נורבגיה ודנמרק. המסע היה אמור להגיע בקו ישר עד איסלנד ומשם דרך גרינלנד לפנות דרומה ולהגיע להודו החמה או לוינלנד כפי שקראו אבות אבותיו לכברת ארץ זו. כשעה לפני ההפלגה, ביום העשרים במאי, קיבל גוסטב האדמירל מסר מהמשנה למלך למען לא יחנה באיי סקוטלנד משום שהמלך הסקוטי הערמומי קיבל מרגלים שדיווחו לו על התפתחויות בצד הנורבגי והוא מתכנן מעקב אחרי ספינות המלך על מנת לשבות שביה. ועל כן החליט הוא לפנות בקו שיר לכיוון איסלנד העוגן הועלה אל הסיפון של האניות "פיורד" תחת פיקודו של ידידו רלף כריסטנסן ו"וינלנד" תחת פיקוד הישיר. המלך הדנו נורבגי עמד על הרציף של קריסטיאניה- משכן החורף והאביב שלו, יחד עם אשתו המלכה והמון עם, הוא החווה בשרביטו לכיוון מערב ומחא כף. יחד עמו מחאו אלפים לכבוד הצלחת המסע. פעמוני הכנסיות דנדנו בברכת דרך צלחה, הדם נשמע בחלל המפרץ והספינות שמו פעמיהן אל הים הפתוח השוכן מחוץ לפיורד שבו שכנה העיר. לאחר שנעלמה קריסטיאניה בין הרי החוף, פנה גוסטב אל קהל אנשי הצוות בספינתו "וינלנד" באמרו: "לפני עידן ועידנים הפליג סב סבי אל הים הפתוח בפתחו נתיב אל הצפון. ברגע זה אני ואתם ממשיכים את דרכם של אבותינו האמיצים ופותחים דרך אל אפשרויות חדשות - מסחר, כלכלה, התיישבות, שלטון. הספרדים נכשלו בכך בשל תכנון לקוי של המסע ולכן פנו מזרחה בתוקפם את העות'מאנים החוסמים את הדרך להודו. ממש לפני היציאה מכריסטיאניה מסרו לי כי הספרדים צרים על איסטנבוליס" אך אנו נכבוש בלי לעבור ביבשה, נקדים אותם ונבוא מן הצד השקט -מערב" הוא נתן סימן לטבח הספינה והלה הוציא מספר בקבוקי שיכר לאנשי הצוות. גוסטב החזיק כוסית בידו וקרא: "סקול" (לחיים) ** ** ** יותר משבוע חלף עת עזבה הספינה את אי התרבות האחרון גרינלנד השוכן לפני שממת הימים הסוערים והלא ידועים, שהיו אולי ידועים רק לזקניהם הנועזים לפניהם במהלך שהותם באיסלנד ובגרינלנד -מקומות החניה החצי קרחוניים, הצטיידו במזון ובמים, והתקבלו בהתלהבות אצל האוכלוסיה המעטה שהתיישבה שם לפני דורות. עתה פנו מעט מזרחה ודרומה על מנת להתרחק מן הקרחונים המאיימים להכרית כל ספינה באשר היא ספינה. יבשה לא נראתה באופק ורק גושי קרח קטנים היו נקרים על דרכן של הספינות, גושי קרח שנעלמו כל אימת שירדו דרומה והתרחקו בכח מפרשיהם ומשוטיהם מן החוג הארקטי. דניאל היה מביט במכשירי המדידה, בסקסטנט ומנסה לקבוע את כיוון מסעם שבאופן כללי פנה דרומה ומזרחה ולאחר מכן דרומה ומערבה. אנשי הצוות היו אנשים אמיצים שעמדו בתלאות רבות לפני כן ולא התמרמרו, זאת משום שגוסטב צייד את שתי הספינות במזון רב וכן דאג לרכוש את אמונם של אנשיו בשמשו דוגמא עצמית מחד וביד קשה מאידך. יום אחד קדרו השמיים ונראו כמבשרי אימה, הגלים החלו להתנועע במקצב של אדם שיכור שאינו יודע מנוחה, עננים נקבצו מדרום. גוסטב נתן פקודה: "להוריד את המפרשים! מיד!" מזלו היה כי נתן את הפקודה בזמן משום שלאחר שעה בקירוב, סמוך לערבו של יום, החלה סערת ים לטלטל את שתי הספינות כקליפות אגוז. הגשם ניתך על הסיפונים וגלים בגובה הררי קדם הטובלים במים רדודים. גוסטב יצא מתא המפקדים, מבטו נחוש לנצח את האויב העיוור והרטוב, הוא חילק פקודות על אודות ניווט הספינה, סיבוב ההגה וירידה מיידיתאל חדרי הצוות. על הנהגת הספינה השנייה פיקד רלף כריסטנסן הקשיש, ידידו של גוסטב ושותפו למסעות רבים, אך הרוח והגשם הסתירו את הספינות אחת מרעותה. הסערה העזה נמשכה כל הלילה וכמעט טרפה את חייהם של אנשי הספינות היא סחפה ושצפה בכל כח. אך הודות לרוח הויקינגית האמיצה שהפגינו ותודות לסולידריות, שרדו הם את הסערה הארורה שביקשה לשים לאל את סיכויי מסעם הנועז כשעלה הבוקר, והועלו המפרשים, הביט גוסטב אנה ואנה בים הפתוח אך לתדהמתו ראה והנה הספינה המלווה "פיורד" על צוותה ואנשיה נעלמה כלא הייתה. נער הסיפון עלה על התורן הראשי עם משקפת על מנת לחפש את הספינה האובדת. גוסטב ואנשי צוותו הביטו חסרי אונים בחבריהם שנעלמו, אחד הזיל דמעה. "יבשה, אני רואה יבשה" צרח הנער במלוא גרונו וקטע את הרהורי אנשי הצוות. הוא הצביע צפונה הבעתו של גוסטב, המלח הקשוח השתנתה מעצב על אובדן לחיוך דק ולתקווה חדשה מסתמנת, הוא נעור מיד באחת וחילק פקודות נחיתה בקול פסקני.