מהו הריח הענוג
אשר שורה עלייך
עת נשוח בשדה
לעת ערוב היום?
מהו הניחוח הנושב
הבא מבוסתן הפרי
ונושב כרוח משלו
הישר אל חלוני?
ניחוח האהבה
שלעולם אינו נימוח
גם בשעה הכי מתוקה
אך גם בשפל ומצוקה,
אינו תלוי בדבר
רק בעתיד
הווה
ועבר
"אינו תלוי בדבר", זו פראפראזה על מה שכתוב בפרקי אבות (הוי, כמה שאני מצטט פה את פרקי-אבות...) על אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר (אהבה שאיננה אינטרסנטית). ודי לחכימא...
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תגובה לאודיה (פיצקית)
"אינו תלוי בדבר", זו פראפראזה על מה שכתוב בפרקי אבות (הוי, כמה שאני מצטט פה את פרקי-אבות...) על אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר (אהבה שאיננה אינטרסנטית). ודי לחכימא...
[ליצירה]
שירה משתבחת!
זוכרת-כפות הרגליים וההליכה בחול היפ מעלים זכרונות של הליכה לאחור, ממש כשם שכפות הרגליים בחול הטובעני חוזרות קמעא אחורה...
הלב כמו גל כחול-המיית הלב דפיקות המשברים אלי חול, הים הסוער המלא ניגון וגעגוע ואהבה ובתוכו מחשבות מחשבות כדגים רוחשים.
מנגינה-כאן באה לידי ביטוי המנגינה שאינה נראית על ידי שוכני היבשה אלא בצורת צדף, קונכיה שבהיותה בים הייתה כשירת סירנה בוקעת מבין סאון המעמקים, דגים ויצורי ים רוו נחת מבין הנעימות.
אך כאן ביבשה, כשהדובר כותב את שירו -הוא מזהה את הצדפה עם המנגינה שהיא הייתה פעם.
מנגינה שהפכה לצדף
[ליצירה]
איזה יופי!
גינת בית האם והעץ ששתלת וזיכרונו כחוט השני העובר בשירך:
יש כאן כמה מבטים:
מבט של ילד בתוך מבט של מבוגר, מבט קמאי מול מבט של בדיעבד.הזיכרון והמעבר ממנו אל עולם ההווה.
העץ מנקודת מבט של ילדה ומנקודת מבט של בוגרת.
המעשה האומנותי של אז (צריבה בעץ) מול המעשה האומנותי של עכשיו.
שתי היצירות תצאנה כמובן שונות בשל נקודת הגיל, הזמן והמקום, אם כי המקום נשאר על עומדו...
מצויין
תגובות