מהו הריח הענוג
אשר שורה עלייך
עת נשוח בשדה
לעת ערוב היום?
מהו הניחוח הנושב
הבא מבוסתן הפרי
ונושב כרוח משלו
הישר אל חלוני?
ניחוח האהבה
שלעולם אינו נימוח
גם בשעה הכי מתוקה
אך גם בשפל ומצוקה,
אינו תלוי בדבר
רק בעתיד
הווה
ועבר
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] - מהמם. אבל זה נקרא בעיניך "אינו תלוי בדבר"?! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים פשוט נפלא [ליצירה]
- [ליצירה] --- יפה. הלוואי שנזכה. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לאודיה (פיצקית) "אינו תלוי בדבר", זו פראפראזה על מה שכתוב בפרקי אבות (הוי, כמה שאני מצטט פה את פרקי-אבות...) על אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר (אהבה שאיננה אינטרסנטית). ודי לחכימא... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... למה העבר בסוף??? בד"כ מתחילים מהעבר אל העתיד... ודווקא באהבה זה כך... [ליצירה]
- [ליצירה] --- לאש יוקדת: טוב שאתה שואל. לעתים ניחוח האהבה לוקח אותנו אחרוה אל רגעים מופלאים. ריח מזכיר לנו נשכחות :-) [ליצירה]
- [ליצירה] התקשרות מלאה "רק" נותן טון חדש- "ניחוח אהבה" תמים. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- כל כך נוגע ורגיש!!! אני אישית קראתי ספר על אדם שכתב על סבלו בשואה ולאחר מכן נודע לי כי הטראומות שרדפו אותו ויצאו מתוך העבר גרמו לו להתאבד. וכעת, ישהנ הערה אחת קטנה הנוגעת לאותנטיות של התקופה שבאה לידי ביטוי בסיפור הנהדר הזה: לפני כחמישים שנה היו משרתים כשנתיים וחצי בצבא הסדיר ולא שלש שנים כפי שכתבת :-))) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- שמחתי שמחתי על כך שהפעם הפתעת ובמקום לכתוב על נושאים ענקיים ופנטסטים חיברת שיר על אודות עולמו של היחיד, נופו האנושי השתול בנוף הטבע :-) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חביביי כבר כתבתי על זה שיר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- נראה כמו ראש השמש מביט וממיס את כל מה שהוא נפגש עמו במבטו. ממש כמו מבט אש אוכלה שנהרות של שעווה יוצאים ממנו מטה אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אתה בונה מארג חיים שלם בשיר זה הכולל: ילד, נער אדם וזקן ומכניס אותם אל חיי יצירתם על אודות עקירת היישובים בתקופת ההינתקות. ח.ח. על הקומפוזיציה! [ליצירה]
- [ליצירה] מבט מאוד מעניין ומסקרן אל תוך הראייה האמריקנית וחלוקת העולם בין טובים לרעים ובין שחור ולבן [ליצירה]
- [ליצירה] ילדים מתוקים. ולפי מה ששלי כתבה ב"עומדת על שלי" ניכר שהעזות והחוצפה ותרבות הקללות הפכו למנת חלקה [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נוקב, בנוי היטב, לא מסכים לכל ביטויו אבל נהנתי מעושר ההבעה [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד וקצבי כמו הריקוד עצמו [ליצירה]
- [ליצירה] ואו איזו פסטורליה! אני זוכר את המסגדים שהיו בדרך הנשיאים ולאורך דרך מצדה ושדרות טוביהו עד שבאו הציונים והפכו אותם לבלוקים ארוכים. אני זוכר את בית החולים אל סורוקה שהיה בית החולים המרכזי לבדואים ופלסטינים לפני שבאו הציונים והקטינו את מימדיו ואני זוכר את האוניברסיטת אל קודס (כיום בן גוריון) שהואילה לקבל יהודים לשורותיה והחצופים האלה גירשו את הבדווים ואת המרצים וב48 החריבו אותה עד היסוד. תתעשת בן אדם. מה הייתה באר שבע עד 48? תחנת מסחר. עיירה מאובקת. נקודת מפגש ושאיבה לשבטי הבדואים. היהודים הביאו את הברכה [ליצירה]
תגובות