"תאלתר משהו, אני אתרגם את הלדינו לסרבו קרואטית, תדבר הרבה על שוויון,אחדות, חברים,עולם מאוחד סוציאליסטי וכו' ויהיה בסדר..." בואנו חרד, הבחור עמד לידו כסוכך מול הבלתי צפוי, אך לפתע צץ במוחו רעיון, הוא פתח את חרצובות לשונו ופתח כשסלומון מתרגם לסרבו קרואטית: "פרשת "ניצבים" שבברית הישנה, כולה, היא נאום נוסף של משה לפני העם המאוחד באחווה ראשונית ה"נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם..."כולם שווים, אין אף אחד מקופח שנשכח בצד, זה היה ממש האינטרנציונל הראשון! עוד לפני לנין! . בנאום זה שוב פורש משה לפני העם את משמעיות השוויון והברית הכרותה ביניהם , ברית שהיא מופת לאחוות עמים וסוציאליזם, "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' כורת עמך היום." כלומר כולם מתאחדים למטרה מסויימת. פרשה קצרה זו היא אחת הנשגבות שבתנ"ך. נפרשים כאן מפיו של משה הזקן: המחוייבות ההדדית, הנאמנות הבלתי-מסוייגת, השכר העצום על שמירת הברית והעונש העצום על הפרתה, יראת האל ואהבת האל, בחירתו החופשית של האדם, בחירה בטוב וברע" הקהל האזין לדברי בואנו ברוב קשב והוא המשיך: וברשותכם אני עובר לעניין מס החבר הראשון בעולם, מחצית השקל שהצטוו בני ישראל, מס חבר: דווקא בשוויון זה מתבטאת התכונה הסימבולית של תרומת מחצית השקל הקבועה. אם כל אחד ואחד, כעשיר כעני, עושה את שלו בשלמות, הרי שלפני האל ולפני מקדשו אין משקל המאות והאלפים של כספי העשירים גדול יותר ממשקל הפרוטות של העניים, ודין אחד לפרוטות העניים ולמאות ולאלפים של העשירים. העשיר אינו יכול לתת יותר, והעני אינו צריך לתת יותר ממחצית השקל. השם ומקדשו אינם מודדים את שיעור הגודל המוחלט של התרומה, אלא את שיעור הגודל היחסי, וערך התרומה הוא ביחס לרכושו וליכולתו של התורם. כל מישהו שנותן במלוא כוחו, לפי מידת יכולתו ומאודו, למען עבודת האל במקדשו,או עבודה לשם עבודה ויזע, הוא נותן את ``מחצית השקל`` שלו כ``מתן סמלי`` על מזבח הרעיון. ממש כמו מס החבר אצלכם! ובזכות דבריי אלה אני מקווה שתעשו ותצליחו למען העולם ואחדות האנושות כפי שנאמר: "וכיתתו חרבותם לאיתים, חרב למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" אינשאללה!" מחיאות כפיים סוערות שיסעו את נאומו של בואנו, הוא עמד לרדת מן הבמה כשגבר חסון ומבוגר בעל סבר פנים, לבוש בחליפה הדורה,ניגש אליו עם סלומון מרקאדו ולחץ את ידו. "מעולם לא שמעתי נאום כל כך יפה ועמוק, לא ידעתי שכבר בתקופה העתיקה היו ניצנים ברורים של סוציאליזם" אמר האיש "זו תורתי" אמר בואנו ההמום "ידידי הנספח הכללי מרקאדו יקח את כתובתך ואני אשגר אליך מכתב תודה על דבריך היפים" אמר האיש ופנה לשבת בשולחן המכובדים. מרקאדו פנה אל בואנו, לקח ממנו את כתובתו ואמר: "אגב אני הנספח הכללי, בעבר הייתי נספחהתרבות של יוגוסלביה בספרד, ועכשיו, לאחר הנאום, רוץ לבית הכנסת, מחכים לך!" בואנו תפס ריצה ויצא מן האולם, הוא הגיע אל בית הכנסת ממש בדקה התשעים ופצח בתפילה בנוסח הקסטיליאני העתיק הזכור לו מבית אביו. משך כל המים הנוראים שהה בואנו בבית הכנסת ובבית אלקלעי, הוא דרש נאומים חוצבי להבות והתפלל בנעימה חנונה בקול ערב. לאחר חג הסוכות ליוו אותו ליאון ואלגרה אל תחנת הרכבת, אחגרה הושיטה לו קופסה מלאה באוכל, צידה לדרך וכן מכתב: "את זה תמסור בבקשה עם דרישת שלום לבית אלקלעי בירושלים, יש שם כתובת" ציינה. הוא עלה על הרכבת ונופף בידו לשלום. ירושלים משה בואנו חש אל הכתובת במרכז העיר והמכתב בידו, הוא עלה במדרגות של הבניין הירושלמי ודפק בדלת, נערה חיננית כבת שמונה עשרה פתחה את דלת העץ של הבית: "שמי משה בואנו, חזרתי מסראייבו, הייתי אצל סבך וסבתך, יש לי מהם מכתב בשבילכם" אמר והביט בנערה היפה בלב נרגש וסוער מפני שמיד מצאה חן בעיניו. "בואנו, בואנו משה..., תודה על המכתב, אגב, שמי עזיזה" אמרה והזמינה אותו להיכנס ולשתות משהו. "אני ממהר" אמר בואנו במבוכה גלויה וחמק מן הבניין. הוא צעור הצטער על כך שנהג באיוולות רבה וככסיל עלי אדמות, הוא חכך בדעתו ולאחר יומיים של מחשבה עשה מעשה: היה זה ערב מאוחר, עזיזה ישבה על אדן חלון ביתה וכתבה ליומנה היקר כשלפתע שמעה תכונה בחוץ: נגן גיטרה קרב אל החצר שמתחת לחלון ביתה ועמו אדם מוכר עם מגבעת שחורה, הנגן ניגן ניגון ספרדי עתיק ישן נושן ומשה זימר בקולו הרם: "אווריטו פוארטה סראדה, קי אין טו בלקון נוז נואה, אל אמור אה טי טי ולה" (פתחי דלתך עלמה אהובה, בחלונך כבר כבה ) … האור, מה יפה הנך ומה נאווה. עזיזה הביטה במנגן ובזמר, היא חייכה במבוכה ופתחה את החלון, אחר נופפה לבואנו וסגרה את החלון, בלבה גמלה החלטה. לא עבר אלא שבוע והורי עזיזה אלקלעי ערכו ביקור בית בבית בואנו, הם באו בהצעת שידוכין למשה בואנו, ומשה חכך בכובד ראש, עד שנעתר ונפגש עם עזיזה כמה פעמים והסכים וסיכם עמה על אירוסין. למותר לציין כי במכתב ששלחה אלגרה לבנה נכתבה המלצה חמה על האברך משה בואנו כליל המעלות ועל כך כי היא מבקשת כי נכדתה עזיזה תזכה לאושר באם ישודך לה משה בואנו. כמה ימים לאחר האירוסין קיבל משה בואנו מעטפה מהודרת מבלגרד בירת יוגוסלביה, הוא פתח אותה ביד רועדת ולאחר שקרא את תוכנה שתורגם במיוחד ללדינו נרגש היה ונבוך: לכבוד החבר משה בואנו מאוד נהניתי מהרצאתך בנושא "מקורות הסוציאליזם" בשפת הלאדינו, הדבר גילה ופתח בפניי אופקים רחבים על אודות מקורות עתיקים למשנתנו ולשיטה הנהוגה בארצי. על החתום יוסף ברוז טיטו נשיא הפדרציה העממית יוגוסלביה