חוזה התקופה
בשעת מעופה
כציפור שעייפה
נגפה ונטרפה
רואה הימים העוברים
את נבואת העוורים
והלבבות הסוררים
עלי מים מאררים
היכן הענווה?
מעט רוך ואהבה.
הגזו בלהבה
ונותרה רק אכזבה?
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
ואו, זה גדול:
בָקעה נגינתי
לא זִמרה מעולם
זִמרת חֵי דְווַאים
עוד נישאת מעוּלם
מריר עיתי
ומט אֵפֵר ודם
תימח מאיתי
תומתי
בתיתם
כמה קשה להוציא את המנגינה בתנאים כה קשים של אפר ודם. ויחד איתה יוצאת תומתו של הדובר ב"תיתם"
מקסים!
[ליצירה]
כיום ישלחו מורים כאלו לכלא, אבל אז כשרוב רובם של הורי התלמידים הגיעו מארצות בהן חינכו בעזרת מכות (בבית הספר) אז לא הם ולא התלמידים ידעו שזה אסור.
רק כשגדל הדור השני, הוא יכל לעמוד על זכויות התלמיד של הדור השלישי (בניו)