חוזה התקופה
בשעת מעופה
כציפור שעייפה
נגפה ונטרפה
רואה הימים העוברים
את נבואת העוורים
והלבבות הסוררים
עלי מים מאררים
היכן הענווה?
מעט רוך ואהבה.
הגזו בלהבה
ונותרה רק אכזבה?
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- רב תודות על המשוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- זנב דקיק ארוך של חולשה מכה בי ומצליף בחוזקה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהב את שירך את העדנה והתום את הקור והחום את הכתיבה והברכה ושיהיה בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] מה שנאמר מאה ועשרים מעלות מתחת לאפס... [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, זורם [ליצירה]
- [ליצירה] טל, אתה צודק [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חבריי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- כמה שזה נוגע ברבים מאיתנו, הלבטים הללו באהבה, הספקות האוכלים בנו בכל פה ולא נותנים לנו מנוח. כמו כן שני שברונות, השיברון הפיסי של כלי החרסינה מול שיברונו האפשרי של הלב. העלית זאת בצורה יצירתית ובצל הנוף האורבני של תל אביב ישר כח [ליצירה]
- [ליצירה] --- אכן, אצלם זו מלחמה יומיומית הבעה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] ---- היו צריכים להתאחד יחד למדינה אחת: מדינת האהבה :-) היא תהיה הנשיאה והוא ראש הממשלה ... [ליצירה]
