משגב לעתו בעת צרה
לעת ערבו של יום
עת צל אכזר פושה
ומאפיל עולם ומלואו
מגדל אור בלב ים
ים רוגש ונוגש
מלא מים זידונים
להטביע ולהכרית
ובהר ציון הפליטה
עת יעלו בהר מושיעים
והיה קודש
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לגבי הסיום, לעניות דעתי - אני חושב דווקא שהסיום טוב.
הזיכרון האחרון שלנו הוא שובל שיער ארוך ומתנפנף ברוח סיום השיר המזכיר לנו את הרעננות והחיוניות של הנעורים
[ליצירה]
אכן, תופעה כזו של נהרות מתפתלים שחרגו ממסלולם מוכרת בטבע, הם חורגים ממסלולם ומותירים את הנתיב הקודם יבש כנחל אכזב בקיץ.
כך הדוברת מדמה עצמה, מקורי!
[ליצירה]
-----
ציפורי לילה וזמרתן
ישובבו נפש ירח
ירח בודד ברקיע
הנושא אליהם עינו
וחפץ להיות להן
לקול שלישי
:-)
ואו -השיר הכניס בי מוזה:-) (זה קורה כבר בפעם השניה)
תגובות