געש אבני המדרכת בצד עצי איזדרכת היא נושבת, עירי הומה לבי יוצר המהומה. אני חש, אני נרגש כולי אוזן, יצר, לב מביט ברוח בכאב, את שם ואת כאן עודך שואלת לאן? הכיכר הומה עדיין רבים בה בתי מרזח היין אך רוחי שוקטה וסוערה כיין משובח שטרם נברא, עולה ויורד במשורה כמו הפך תווי זמרה. בואי, ניכנס יחדיו אל המולת כיכר הלב נחצה אותה לשניים באושר,ברוגע ובכאב כגל ים העולה ולוהב.