את שירי האהבה
כתבתי
אל קיר לבן
בהילוך ניוטרל
במתודה
באימון "על יבש"
את שירי האהבה
קראתי
אל דומית הליל
בחלום בוהק
עת דמות האהובה
הופיעה
בלבוש לבן
ונעלמה
עם תום
השורות האחרונות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לגבי הסיום, לעניות דעתי - אני חושב דווקא שהסיום טוב.
הזיכרון האחרון שלנו הוא שובל שיער ארוך ומתנפנף ברוח סיום השיר המזכיר לנו את הרעננות והחיוניות של הנעורים
[ליצירה]
למרות כך קשה להתעלם מן השפה הרהוטה כל כך ומן התיאורים החיים שלו.
לסיום -שאלה מתאגרת:
מדוע מאיר שלו במאמרי הפובליציסטיקה החריפים שלו יוצא למרבה האירוניה נגד הציבור אשר יותר מכל קורא מספריו?