שיר שהחל בעצם כתגובה שלי לשירה של לאה מרחב "הים"
-------------------------------------------------
ים, סלע, רוח
תבניות הנוף,
כל נוף אהבתנו
נושב בסערת רוח
אל תוך הלב
אז יעל בנו דוק שיר
ושורות תיכתבנה
כבדרך הטבע
על גבי נייר
בקולמוס הלב
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
פתחת באהבה קולינרית ואז במעבר חד פנית לעבר המהפכה
אין עליך יא ירושלמי. הייתי מזמין אותך לסוכה של אברהם ואיסמעיל. והייתי גם מקבל מסבחה מצ'קעתה בחינם על חשבון הבית יחד עם פיתית
[ליצירה]
אלישע בלישם - אתה בהחלט צודק! המערכת פותחת את הברז אחת לשלשה ימים ואז אין יכולת לעכל את היצירות. זה בהחלט נכון.
לפי דעתי צריך להאציל סמכות לעוד אדם בכדי שלא רק מנחם יפתח את השיבר של היצירות
מסר כפול - לי אישית אין בעיה, אני מקבל תגובות על יצירותיי. הרי אחרי הכל אני כאן חמש שנים ויותר. הצרה היא ביצירות האחרות. יש יצירות מדהימות שלא זוכות לתגובה ואז אין שיח יוצרים ואז קורה שהיוצר שפפירסם כאן ומצפה לפידבק ירגיש כאילו הוא מדבר אל הקיר ויעזוב לאתר אחר.
ולרדף השיג- צפה הפתעה!
[ליצירה]
שיר נע בין תחנות חיים ותחנות זמן, ואחריתו סוד:
בית ראשון-עת השעה האובדת
בית שני-דמות המביטה במראה
בית שלישי -על החוף הדומם שם וכאן
בית אחרון -בקודש המצרף נשמה וסוד
[ליצירה]
[ליצירה]
---
מחשבות על האחר, על עולמו והדרור שלו זכה, אך מאידך בשורות המחץ האחרונות את מבינה כי מותר האדם... ואת בינתיים בחיים.
[ליצירה]
פותח במילה "בוגדת" המרוחה על הכותרת כמו כותרת עיתונאית.
בהמשך הסבר לכתורת זו ובסוף מן השלמה שאומרת:
אני בעצם לא צריכה את הדבר הראשון שעמדתי עליו, יש לי דבר אחר, לא פחות טוב.