שיר שהחל בעצם כתגובה שלי לשירה של לאה מרחב "הים"
-------------------------------------------------
ים, סלע, רוח
תבניות הנוף,
כל נוף אהבתנו
נושב בסערת רוח
אל תוך הלב
אז יעל בנו דוק שיר
ושורות תיכתבנה
כבדרך הטבע
על גבי נייר
בקולמוס הלב
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הנה השיר. לטובת מאזיננו:
מן האבן והמים
הרחוב עולה
אל השמש
ובינתיים:
האוויר מלא
דבש וסביונים
וילד מגלה פתאום
וקצת לא מאמין
שיש רחוב כמו סומסום
!סום וקסום ובשום ונפלא
בלי מדוע ובלי למה
אל תשאל אותי
אני רץ לי, אני שמה
שם הכל קופץ
שם קורים ניסים
שם לוחש לי עץ
את הסודות הכי כמוסים
כי זה רחוב הסומסום
[ליצירה]
---
מספיק לראות את שתי עצרות העם שהתקיימו בשבוע שעבר:
האחת בירושלים לאחר טבח נוסעי האוטובוס
השנייה בעזה לאחר חיסול מרצח החמאס:
זו בירושלים הייתה עצרת תפילה שקטה ומופתית, לא נשמעו קריאות הזויות, הקהל התפזר בשקט, הייתה קריאה לחשבון נפש.
זו שבעזה הייתה עצרת השתוללות, יריות באוויר, מילות רצח, מילות נקמה, מבלי מילה אחת של חשבון נפש עצמי או קולקטיבי.
פשוט:
אלו הן שתי תרבויות שונות לחלוטין