זה שיר של נוף
נוף אהבה וערגה,
שיר שזורם בינות
אשדות נהר קוצפים
בין נאות דשא
אט אט רוגע
אך נוגע.
זהו שיר כניסה
אל הטוב והיפה,
הדומה ליהלום קטן
נוצץ בתוך האפילה
המאיר וצובע
את גוון עולמנו.
משנה באחת
את מסלול חיינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
שיר המדבר על דמות עבר הניבטת, מול הדובר המביט במראה, הדובר המביט שייך להווה, האדם שניבט שייך לעבר, במפגש יש תערובת של עונג ואימה,הוא -העבר נבלע בצורה דרמטית בתוך להבות המאיימות לבלוע גם את הדובר, ישנו (כמו בסרטי פעולה) מן פיצוץ ואחר כך התמונה מתחלפת בשקט ובגבע הר (שאנן לדעתי) בו מתחילים החיים החדשים
[ליצירה]
----
הרעיון יפה ומעורר הגיגים נוספים.
אך לעניות דעתי -טוב היית עושה לו היית מתארת את המקומות והאתרים בהם עברו החיים והשירה במסעם הקסום :-)
בהצלחה
תגובות