קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תמי -אני חושב שחלק מ"הבן יקיר" שהוא כתב הם בעצם מבוססים על המונולוגים שהוא כותב, לדעתי בהתחלה לא היה לו די אומץ ספרותי לכתוב ולשים את הדברים על השולחן, לכן הוא כתב את זה בצורת סיפור שחלקו אמת וחלקו בדיה, ושהרגיש יותר בשל לחשוף, עשה זאת עכשיו
[ליצירה]
משעשע וחמוד
זוז יא זבוב טיפש
אל תהיה כה עיקש
אתה מפריע לי לישון
אני רוצה לנחור באון
פנה הדרך ליתוש
אתה כבר תשוש
הרבה זבל מצצת
את הקיבה שלך פוצצת
תן ליתוש למצוץ דםי
אני מקווה שזה יהיה רק חד פעמי
----
רם אורן ספר טיסה
מתעכל יותר טוב מקציצה
הו יא רם יא רם
הספרים שלך הם טררם
תשוקה, רדידות וסוף טוב
יסירו מאיתנו כל מכאוב
[ליצירה]
המלצה
האי שלך-הים שלי.השיר פותח בגוף שני (את,אתה) והמילה השנייה בו היא גוף ראשון (אני)כלומר, יש כאן חלוקה בין התחום שלך לתחום שלי.
את, אתה -בגוף שני יכול להיות משהו דומם ויכול להיות משהו אנושי, חוויה,אדם שעבר בתחנת חייך.
הים הוא תמידי האי הוא זמני, מן החוויה כמו אנושית שיכולה להימשך לילה אחד או יום אחד או עונה או עונותיים ואחר כך להיעלם כדי הלישאר זיכרון נעים או זיכרון לא נעים או בעצם משהו לנצח, אך בזיכרון ולא במציאות חיי הדובר.
האי שנוצר לרגע-נוצר בכדי לתת אולי הזדמנות, אולי בכדי שהדובר יקח את הצ'אנס הנקרה בדרכו וישכיל להפוך את האי הזמני למשהו קבוע, אך יתכן כי הדובר לא שש על ההזדמנות מטעמים שונים ובכך הפך האי למשהו זמני ואחר כך נמוג
האי שלך ששייך לאף אחד ולכולם-בסוף השיר יש את הפנייה אל כולם, בעצם יש כאן אמירה המכוונת כלפי כולם, כי לכל אחד בתוך תוכו יש את הזיכרון או את החוויה (האי) אשר נעלם בים הזמן.
כפי שאומר שירו של אהוד מנור ז"ל:
"אי שם עמוק בתוך תוכנו, טמונים סודות וזכרונות"
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
---
שיר קסום ומתנגן מאוד יפה
הקבלה בין קשת השמיים לקשתו של הצייד-שני ניגודים :)
הקטע הבא נראה (לדעתי האישית) קצת מסורבל:
"רק את עוד חזית מולך
קשתו של הצייד"