כן אני הוזה,
למראה עיר זרה
והיא קומצת ידה הפתוחה
מבלי לתת לי
ולו אצבע אחת
לרפואה
כן אני הוזה,
מבין קרעי חלום
ללא כל בסיס מציאות,
ואובד, כן אובד
בין ארבע כנפות
הארץ של דמיונותיי
אי שם בקרעי עננים
של חלום שנשבר
ואיננו
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
[ליצירה]
ועתה נקנח בפרשנות מתוך שירו המשובח של מאייקובסקי מבאר שבע:
"עקרב-ההון אֶרסו מוסיף לשַלֵחַ;
בכל דהוא עֳנִי וְרַעֵב אוחז.
גזרות גזל וסחיטה,
כנחש אֵימים - טבעתן מתהדקת.
מגף-הניצול ללא רחם רומס."
מי הוא זה הקרוי בכל דהו? האם זה הערס שנשלח על ידי העקרב לשחר ארסו על פני השדות? האם זה שם כיסוי לידידתך שלי?
פירוש רי"ס (רבי יוסף סטאלין) גורס כי בכל דהוא זה שם כיסוי למרגל שהיה דומה לעקרב ואשר פעל בתקופת הטיהורים. ובעטיו נשלחו לסיביר האנשים הבאים:
מגפה ניצול
ארסו
רעב אוחז
רחם רומס
וכל מיני מרעין בישין שהיוו סכנה למדינה
[ליצירה]
ככה? בלי לנמק מדוע?
אני לא רוצה לרדת לרמת התגובות שלך. רק אומר כי בסיפורים, המונולוגים שלך. בהם שיתפת אותנו בחייך, חשפת את עצמך לכמות לעג ו"ירידה" במידה ניכרת.
אלא מאי? החבר'ה כאן הם איכותיים ולא ידרדרו ברמה.
[ליצירה]
מקסים.
מהתמונה הגדולה של מכתשי הנגב אל התמונה הקטנה של היחיד.
המצלמה עוברת מהמכתש -הדבר הכביר ונאדר ההוד. ואז לקראת שני הבתים האחרונים מתמקדת בו- ביחיד - ההולך ושר.
:-)
תגובות