רן אדום החזה הקטן
בסמוך לעזרת הנשים
בבית הכנסת הישן
שבת פרשת משפטים
והאדום בשירה לוהטת
בשעת הבוקר העומד
ועמו שמש רוטטת
שלאחר הגשם היורד
ואשה קטנה בעזרה
שמעה את השירה
ומחתה דמעת אזכרה
מבין עינה
אל סידורה
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לחישתה בבית הראשון -תוכל להאזין לה
קולה ומכחולה בבית השני
ברכתה בבית השלישי
קולה שנדם -סיום פסימי למדי בבית האחרון.
האם ניצלנו את הברכה, האם ידענו לשמר את הטעם?
זו מהותו של השיר
[ליצירה]
קר ויקר
איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת)
בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב:
"אמשול בכוחות"
[ליצירה]
שוב ושוב אחפש לי את שביל הזהב
בין "לדעת הכּל, כּאן ועכשיו"
לבין "לא לחטֵט, לא להגזים"
הלוואי וזה יהיה השביל, שזו תהיה הדרך.
אמיתי, נכון ומעלה סוגיה מהחיים
[ליצירה]
שוב, לא מדובר במר ירושלמי. מדובר באדם אחר.
מר שמואל ירושלמי- יאריך האל חייו ויתן לו כוח לכתוב הרבה הרבה שירים ומעשיות על לנין וסטלין וגורבצ'וב וטלי פחימה והקונפה ויקי קנפו