לגעת בצליל
לחוש באומר
לנשום ריח פריחה
עד בלי די
לפני שתקמול
לרחף מעל
ראשי הרים
אווירם הצח
ופלג דק יורד
בינות לנענע משובלת
וקנה סוף
לראות אותה
הולכת, מתרחקת
מעבר לגבעות הגיר
מעבר לסכר האוגם
ולדעת
שהיא תשוב
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אלישע בלישם - אתה בהחלט צודק! המערכת פותחת את הברז אחת לשלשה ימים ואז אין יכולת לעכל את היצירות. זה בהחלט נכון.
לפי דעתי צריך להאציל סמכות לעוד אדם בכדי שלא רק מנחם יפתח את השיבר של היצירות
מסר כפול - לי אישית אין בעיה, אני מקבל תגובות על יצירותיי. הרי אחרי הכל אני כאן חמש שנים ויותר. הצרה היא ביצירות האחרות. יש יצירות מדהימות שלא זוכות לתגובה ואז אין שיח יוצרים ואז קורה שהיוצר שפפירסם כאן ומצפה לפידבק ירגיש כאילו הוא מדבר אל הקיר ויעזוב לאתר אחר.
ולרדף השיג- צפה הפתעה!
[ליצירה]
הייתם וּנשארתם להיות רַשָעַת;
הד-זעקות נרצחי-פשעיכם, ממשיך להדהד.
שלטונכם במעשיו מוסיף להתרשע;
אך מייסורי-הבושת אינו מִתְרַעֵד!
אכן, אתה משתמש כאן בביטוי חדש ויפה "להתרשע". אני מת על הביטוי הזה, תבוא עליך ברכה, עליך ועל חוש ההומור הלא מודע שבורכת בו