את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- היי ותודה :-) ראשית -המקום שאותו (לפי סיפורי ) גילו הסקנדינבים אינו חופה של סקנדינביה אלא אולי חופה המזרחי של קנדה. זה בא מידע היסטורי, מעיון במעט חומר ובמילת המחשבה: אילו! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר. רואים את משק כנפי העבר ומשק כנפי הווה יחד עם העתיד... בעבודותייך האחרונות את משכילה לשלב 3 זמנים ב3 תנועות של בעל חי אחד. משהו שמזכיר קצת את התנועתיות בה השתמש מיכלאנג'לו. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפורו של התפוח בחרוזים קולחים ונוטפים יפה [ליצירה]
- [ליצירה] עכבר פיצי נוהג במכונית... חמוד :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- מפחיד שהכלב היקר שיצא ממחלה כל כך קשה הלך לעולמו ממחלה אחרת... סיפור נוגע ללב ומסופר ביד אומן [ליצירה]
- [ליצירה] --- משפחת שאלתיאל הם מצאצאי דוד המלך. אבל אני לא חושב שהברווז נמנה עימם :-) חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שיר מעניין ודי עמוק :-) [ליצירה]
- [ליצירה] לכיפה -זה כיף להעלות זיכרון לאודי- הדברים האלו אכן עוברים איתנו לשייקוש- אכן הדברים האלו נכתבו ברכבת ביום סגריר.. והכנרית העליזה- שאי ברכה על ההמתנה :-) ועל הברכה תודה תודה [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה להקי עננים שטים על הרקיע; מעבר לתהומות הרים, השמש עולה. מעל שְדוֹת ירוקים, רוח רענן רוחפת. נחלים ופלגי מים, שבים לתהילה. השיר פותח בשיט לא שגרתי, שיט של עננים על פני רקיע, ואז בא תורו של השחקן השני בהצגה -השמש העולה אל במת היר מבין תהומות ההרים שדומה כי סיימו את תפקידם עוד לפני שהצגת השיר החלה לעלות (כנראה בשיר הקודם היה להם תפקיד מסויים) כעת אנו מגלים את התפאורה של השדות הירוקים ורוח רענן רוחפת ונחלים ופלגי מים השבים אל גדולתם ואל התהילה (מן רטרו שכזה) גשמי חורף, בזעף - מטחו מכה בארץ. הקשת, בענן, קמרונה מתנוסס. הנהרות נישאים על גדותיים. ססגון התפרחת, שטיחו פורש. חלק שני של ההצגה, גשמי חורף מכים ומטיחים, אך לא לזמן רב, כי מיד מופיעה הקשת בענן ואנו שוב מגיעים אל הנהרות ואל שחקן שהיה לו רמז בבית הקודם (שדות ירוקים) אך כאן אנו מגלים מה מכילים השדות הללו (ססגון התפרחת) עמודו של השחר, בלב שממה בוקע. עם רדת הליל, מסך כוכבים נדלק. בשחקים, עדר צאן במרעוליו פוסע. העולם - מבּוּעוֹ לא נפסק... כעת בחלק השלישי אנו מגלים באיזה חלק של יום מדובר, זהו החלק של השחר, וכן אנו מגלים שמדובר בשממה, אולי יש כאן העברה לאיזור נוף אחר, אולי השדות הירוקים היו שממה בעבר... ומיד יש כאן קפיצה אל רדת הליל, ומסך נופל על במת השיר, זהו מסך העשוי כולו כוכבים הנדמים בעיני המשורר כעדר צאן הפוסע (משום שרבים מן הכוכבים הם כמובן כוכבי לכת ) וכאן מגיע הפאנץ' ליין שאומר: "העולם מבועו לא פוסק" כלומר, תמיד יש תזוזה ושינוי בעולם, העולם הוא דינאמי, מעורר השראה בלתי נפסקת. [ליצירה]
- [ליצירה] יודע מה- כמו שאמרה לפניי ליאורה ברנשטיין הייתי מציע להם להתחלף: למסור לנו את הנכבה שלהם ולקחת את השואה שלנו. אבל אתה רגיל להשוות ולאחוז במילים גדולות מקומתך בלי לחשוב ובלי לבדוק. היית רוצה לחזור בזמן לשנת 42 או 43 או 44? היית מבקש לברוח משם כל עוד נפשך בך! [ליצירה]
תגובות