אוהבים במילים
ומתחברים לשנים
שחלפו עד כרגע.
ויחד איתם
בכל הזרמים
מוסווים ומתגלים
נושמים ומקלידים,
ואנשים רבים מאחורינו
ואנו חדשים.
משליכים גם אנו
לאוצר המילים.
אחחח...מילים. אין כמותן!!
שיר שממחיש טוב מאד את מה שכל היוצרים באתר עושים פה... :)
אהבתי את "ואנשים רבים מאחורינו-ואנו חדשים", זה עורר אותי לחשוב על האנשים שחיו בעבר, אף פעם לא חשבתי עליהם בתור אנשים עם מילים...
[ליצירה]
אחחח...מילים. אין כמותן!!
שיר שממחיש טוב מאד את מה שכל היוצרים באתר עושים פה... :)
אהבתי את "ואנשים רבים מאחורינו-ואנו חדשים", זה עורר אותי לחשוב על האנשים שחיו בעבר, אף פעם לא חשבתי עליהם בתור אנשים עם מילים...
[ליצירה]
טוב, הפכתי את התמונה. אבל אני חייב להודות שהסתכלתי במשך זמן רב על התמונה במצב הקודם שלה. וניסיתי לדמיין מה מצויר בה. ולדעתי, שאינני מחבב מדי תמונות נוף, היה בה משהו מעניין.
נסו ותהנו
[ליצירה]
ואני דוקא דמיינתי שעברו שנתיים...
חשים היטב את הדחיסות שהמילים אמורות ליצור אצלו. והדחיסות הזו מתאימה מאוד לתנועת המשיכה-דחיה.
זהו. זה יפה. אני אזכור (לפחות) את השיר.
[ליצירה]
העדפתי גירסא קצת שונה.
אבל הנה הגירסא המקורית שעליה הגיבו כל אלה שמעליי. (תודה על התגובות...)
אדלג את המרחק
עד אליך
אליך לשלוח יד
אתה
הקורא,
יושב בבית, במסעדה
פניך למסך, בצד שולחן כתיבה
אחמיר מבטי
אומר בקול המון טון
ובאצבע מתלווה
לך לך לְסֶפֶר מארץ מולדתך
שב, תלמד תורה
*
זו שירה
[ליצירה]
כן שי, לעת עתה נראה לי שאשאיר את זה ככה. נח לי עם זה ששני הגירסאות נמצאות כאן. וזה מספיק על אף התיקונים הקלים שהיה צריך לערוך בכל אחד מהם.
.. . ובכל זאת אומר שהסיום של הגירסא שבתגובות "זו שירה" חביבה עלי יותר.
מנחם
שנזכר במעט געגוע איך שב תלמד היה ביטוי מוביל בישיבתו.
תגובות