קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הסיום של הראשון מנמיך (מבחינת הכתיבה) לקריאתי.
השני מצא חן בעיניי
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
ורימון מנץ כתריו
יבשר שקיעת זהב
אך מציעה שינוי קטן
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
(הסיום כל כך חזק, ששתי השורות אחריהן מיותרות)
[ליצירה]
האם מותר לי להציע? (כי אהבתי)
נגעתי טיפה
שמי ברזל הכהו המים
שמי חלד הבהירו
החיוך אבד
על פני הגלים
במימי האוקיינוס
שילחתי
אלף מילותיי הארוזות
חזרו
באדוות רכות
אריזות ריקות.
[ליצירה]
ברוח בדם נפדה את פלסטין
ברחוב, בכיכר נזעק פלסטין.
אנחנו צעירים יהודים
המוכנים להמיר דעתנו
לשנוא את עמנו
אך לאהוב את עצמנו.
נוותר על כל מטר רץ
מהירדן ועד חיפה והמפרץ
בנותינו יקריבו הבתולים
למען שהידי החללים
יטפסו עימם לגן העדן
או שיקפצו ממרפסת אדן
אבל אנחנו נשמור הממון
בכספות שוויץ שבארמון,
את הוילות כבר קנינו הו היי
מי בסידני ומי באל איי... :-)
[ליצירה]
---
לא ידידי
קראתי בספרו של אורי מילשטיין (שירי רחל "סוד קסמם") שהיו מספר דברים שהשפיעו על שיריה של רחל וביניהם בעיקר החברה החדשה היהודית הסוציאליסטית שקמה בארץ ישראל בין הנופים העתיקים והתנכיים של הכינרת, הרי הגולן והגליל:
"הייתה זו תמימות קדושה שחוללה גם את עוצמתה הפוליטית,הכלכלית והחברתית של ת' העבודה הישראלית... וגם את פלא שירתה (אורי מילשטיין, עמ' 360)
אמת, ששיריה האחרונים היו שירי עצב, בדידות וגעגוע.
אמנם באחד משיריה היא מודה שיש ברוסיה ובאוקראינה נופים שעולים לאין ערוך על הנוף בארץ
[ליצירה]
כה פיוטי, אהבתי את השפה הגבוהה ואת הזרימה של השיר:
נותר לי קצה שורש
בשפל הטוֹר
מעט מדבשו היה לו מלוח
וחֵבֵל הדשן
בִּבְכי ומספוא
היה אז ללב הדמים השכוח