[ליצירה]
שיר מקסים,מרגש, עוצמתי, ונוגע.
הבית הזה נגע בי במיוחד
זה לא נעים לי
כשאתה לא
לא נעים לי
בגללו
לא נעים גם
מעצמי
מילים מתבלבלות
זיעה מכסה את כולי
[ליצירה]
גם השקמה תופסת בחוקי ליסטנציה.
[השכמה נגזרה משכמי חמוריהם של הבדואים, כמדומני, תושבי כנען, שהיו מעמיסים בבוקר את נדיהם על שכמות החמור]
זה יפה.
[ליצירה]
איה יקירה,
אני מקווה שהבנתי היטב את השיר שלך "מי אנחנו". אם זו כוונתו, אז השיר הזה מוכר לי מהעבר. אני מתוודה שאני שהייתי משני הצדדים של המתרס בתקופות שונות. אבל האתגר האמיתי בא אחרי ששניים נקשרים "לכל החיים". אז אין כבר מה להסתיר. כל אחד יודע את הכל על עצמו ועל מי שבחר לחיות איתו. את הפתרון הגדיר באופן מופלא יהודה עמיחי:
"שנינו ביחד וכל אחד לחוד"
או כמו השיר שכתבתי בזהותי כיורם תומר: "מטאפורה"
"כאשר שתי נשמות טהורות
מגיעות ממקומות שונים
ונצמדות זו לזו בשאיפה ליעד אחד
עליהן לנוע במסילות מקבילות.
אם שתיהן נעות במסילה אחת
האחת תשעט קדימה
והשניה תישמר ותשמור מרחק
כאשר הראשונה תגיע ליעד
השניה תישאר מאחור".
אני מקווה שזה משלים את ההמשך המיוחל של השיר שלך.
יורם - מסר כפול
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
המקצב יפה. ממש אהבתי את מבנה השיר ולצערי, את המסקנה. אני חושבת שאת מגיעה אליה בצורה צורנית יפה וחזקה.
בנוגע לתוכן - כל הכבוד לך. הרבה יותר פשוט ליפול למלכודת שאולי את לא בסדר, ואולי השינוי הוא בגללך. כנראה שיופיך באמת נוגע במרחקים אם הצלחת לראות את השתקפותך אפילו באיש כזה...
אהבתי. דנדוש.
[ליצירה]
שי ודב, תודה על התגובות.
מעולם לא הלכתי, אני פה- רק יותר שקטה....
אבל תמיד שמחה לשמוע ולהשמיע (או יותר מדוייק- לקרוא ולכתוב).
שלכולנו ישפיע שפע של אור וטוב,
שבוע טוב,
איה :)
[ליצירה]
עדין, אהבתי את קטיעת השורות, זה זורם גם ככה ומשרת את המטרה, מעביר את הרגש. הייתי מוותרת על הפתיחה ומשנה את שם השיר- זה קצת קיטש בעיני, ופותחת ישר ביצירה-"כימי העץ וכו'". וגם בסוף הייתי מורידה את השורה "לעץ החיים" ומסיימת: "לאיש שיקטוף, בגן."
[ליצירה]
קסום. התכנים שלך מדהימים. לעניות דעתי, הבית השני- הוא שיר בפני עצמו והוא גם כתוב טוב יותר. הייתי מציעה את השורה הראשונה שו לכתוב: השירים שכתבתי לך- ואז את שאר הבית על שני חלקיו כיצירה עצמאית ומאוד, מאוד יפה. מופלא!
[ליצירה]
יוסי יקירי,
לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...)
אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום...
ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח.
בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)...
נדבר...
איה:)
[ליצירה]
זה יפה, קטיעת השורות לא תמיד נכונה, בעיני....
הבית: מסיר את המנעול
יוצא למקום ההוא
בלב זכרונות
בו לא ביקרתי,
כאלבום חתום
שלא פתחתי,
אותו הריח
נותר
יפה כ"כ- יכול לעמוד בפני עצמו!!!