את,
שאחזת במפתח האושר
שלי,
שצללת לתוך עיניי
וליבי
היה לך כעוגן
כף ידי
כמחסה
ארזת ועזבת
ואני
כהוזה.
מתרפק על שברי
זכרונות
שהיו לי
ולך
פעם יחד
ופתאום ניכסת לך
כל דימעה
של כאב
אם היה
כזה בינינו
ואולי,
לא היו הדברים
מעולם...
[ליצירה]
איפה היית עד עכשיו, או שזו רק אני שלא שמה לב...
זו היצירה השניה שלך שאני קוראת, כ"כ יפה ואמיתי, כבר כתבתי בשניה- שאתה גורם לקורא לראות את הסיטואציה, לחוש, להיות שם, להיות אתה והמסביב...
כדאי לעשות הגהה, יש כמה אותיות מיותרות...
נפלא!
[ליצירה]
שי- זה קטע ענק!
לצערי אני נתקפת בנדודי שינה רבים, תמיד המליצו לי לספור כבשים, וזה רק היה מתסכל אותי יותר- כי הן היו קופצות מעבר לגדר- ואחת היתה נתקעת והשניה נופלת, וזה רק הפריע לי לישון- עוד יותר, מכל הלחץ והציפיה...
אל חשש- אני נורמאלית, למרות איך שזה נשמע, אך הזדהותי המוחלטת וחיוכי המלא על שיר מקסים!!!
[ליצירה]
מנחם- עכשיו זה זרם לי יותר... אם כי, מסכימה איתך שחסר שם משו לפני השורה- "אפשר להיות נבוך תודעה"...
אבל- בעיני זה טוב יותר עכשיו, והקטנוניות נמשכת.... ;)
שבת שלום!
תגובות