בתוך כל השקט
הזה
עצמתי עיניי
חלושות
ואז ראיתי דמותה
פוסעת בין
דקויות
המון צבעים
נשמעו
ולחש אימים
עטף
קולה הורוד
מלטף, מתפנק
וריח
של פעם,
צליל בדידות
ומרחק
[ליצירה]
האמת, לא אהבת את השורה האחרונה, הייתי מוותרת עליה.... היא משנה את משמעות כל השיר ואחרי איזה תהליך שעובר הקורא, בלמצוא את עצמו בדמעות שלך, בכאב שלך להרגיש, להתקדם ולזרום עם כל דמעה שמפלסת דרכה על הלחי שלך, את זורקת אותו לכיוון אחר וזה חבל, בעיני.
חוצמיזה- השיר יפה, כדאי לעשות הגהה, יש טעויות כתיב וגם החלפת אותיות...
[ליצירה]
יפה, כל כך יפה.
ותרשה לי שוב (ואני אסתכן בלהשמע תפשנית קימעה, אך לא זו הכוונה)- איזה שינוי בחודשים האחרונים, איזו התקדמות, תיחכום, עדינות, רגישות ויופי גלומים ביצירות שלך.
איתך, מלווה ונהנית...
איה :)
תגובות