בתוך כל השקט
הזה
עצמתי עיניי
חלושות
ואז ראיתי דמותה
פוסעת בין
דקויות
המון צבעים
נשמעו
ולחש אימים
עטף
קולה הורוד
מלטף, מתפנק
וריח
של פעם,
צליל בדידות
ומרחק
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בתשובה לשאלה, מעבר השורות בא לבטא משו, ליצור תחושה מסויימת שניסיתי להעביר, אולי זו הנשימה שנקטעת ואיתה גם השורה, אולי זה חוסר המקום להכיל יותר ממילה בשורה- יותר רגש יותר.... ואולי.... כל אחד וסיבותיו הוא.... תודה על התגובות! שבת שלום! [ליצירה]
- [ליצירה] וחושפת רגשות זה טוב?! תודה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה באמת טוב... :) [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, שונה מאיך שהתייחסת לעניין עד כה. מעניין [ליצירה]
- [ליצירה] טובי- בעיני זה לא הפוך, או יותר נכון, כמו שכתבת בכותרת לתגובה- אולי זה הקטע ;) חוצמיזה- לא יודעת מה זה מזכיר לך, משו ממני? אם את נזכרת- תכתבי, ותודה על התגובה :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, הייתי עושה הגהה ועובדת קצת על החיתוכים- זה יכול להיות מורגש יותר, האיפוק, הכמעט מתפוצץ... אבל התחושה עוברת גם ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה אבל משהו מפריע לי, המקצב לא מתאים, לדעתי, לסגנון ולתוכן, השורות קצרות מדי, קצובות מדי, ומפריעות להרגיש את הרכות של היצירה, מפריעות לזרום עם יופיה. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מוותרת על הבית השני, חוצמיזה- זה נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, דב- כל תגובה שלך, היא יצירה חדשה... שנה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- זה היה ועודנו- מקסים, תמים, מתוק ועדין. חשבתי שפשר עוד ללטש, הנה רעיון שלי לעריכה מחודשת, וזו רק הצעת הגשה: ישבתי לכתוב לך שיר פרטי, בלעדי, רק של שנינו, שאף אחד לא מבין מלבדך ומלבדי, מלבדנו. כאשר סיימתי ניגן לי אותו שיר את נעימת חיינו, אבל את לא שמעת את צלילו... אז כתבתי כאן, מילים שכולם יבינו והם לא יהיו עוד- רק שלנו עדיף, כך נדמה, שנישאר רק אנחנו שנינו את ואני ונבין זה את זו, בלי שיר. [ליצירה]
תגובות