נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד ומתוק ;) [ליצירה]
- [ליצירה] אני קדה קידה בפניך, זו היתה יצירה עדינה ונוגעת ללב בפשטותה יביופיה! מקסים, פשוט ומקסים, פשוט מקסים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה איתך הפעם- צחית, אני חושבת שזה יפה ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד שאחרי הרבה זמן, מישהו עוד טורח להציץ ואפילו לאהוב.... [ליצירה]
- [ליצירה] אוף שי, לא הבנתי.... למרות שזה כתוב יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] גם בעיני, יש בזה משהו, חייכתי, התעניינתי ונהניתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון יפה, הבית האחרון עומד בפני עצמו, בעיני, ההתחלה פחות זרמה לי- מילים חזרו על עצמן, לא יודעת, זה נתקע.... [ליצירה]
- [ליצירה] מודה לך אלדד על התגובה- בעיקר כי גרמת לי להסתכל שוב בשיר הזה, ששכחתי שנכתב ושכחתי שקיים.... איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] בתשובה לשאלה, מעבר השורות בא לבטא משו, ליצור תחושה מסויימת שניסיתי להעביר, אולי זו הנשימה שנקטעת ואיתה גם השורה, אולי זה חוסר המקום להכיל יותר ממילה בשורה- יותר רגש יותר.... ואולי.... כל אחד וסיבותיו הוא.... תודה על התגובות! שבת שלום! [ליצירה]
תגובות