אני רואה ששנינו משתנים,
נושבים לכאן
ולשם.
בלי כיוון ברור
אך
יש דרך,
קיימת מטרה.
ובמסע
עד אליה,
כשעומדים לרגלי הריה
היא מתגלה במלוא יופיה
והדרה
אנחנו רק צריכים להיות
שם
בשביל לראות
בשביל לחוש
בשביל לכתוב...
[ליצירה]
מתוק ומעלה חיוך מתוק עוד יותר.
מסכימה עם בא בימים, זה רק הולך ומשתפר, כל יום הלב מתפעם מהפלא הזה ואז פשוט נשארים ללא מילים מהחוכמות, מהשיבושים, מהחיוכים, מהמילים, קסם שלא נגמר!
גידול קל :)
[ליצירה]
דב- מה קרה? למה זנחת את הכיסוי? את השיר הזה, צריך לקרוא כמה פעמים, כך עשיתי ולעניות דעתי כדאי להוריד את השורה השניה- "וידידו", זו נראית, בעיני, מילה לא קשורה להרגשה של השיר, מילה שקצת הופכת את השורות-זו שלפניה וזו שאחריה לילדותיות, במקום לדרמטיות ומלאות משמעות...
תחשוב על זה,
איה :)
[ליצירה]
מסר- הבנתי את כוונתך, קראתי שוב, נראה לי שבית נוסף היה מעמיס- שלא לצורך- על השיר, וגורם לפואנטה להתמוסס, עניין הפרדת שתי המילים האחרונות, היא לשם הדגשתם, לתת להם מעמד כבית בפני עצמו, כי הם הם כוונת כל השיר.........
תגובות