[ליצירה]
הזדהתי עם נעמה בכאבה ובנסיונה להדוף מעליה את ה(כמעט)האשמות של אחותה, אבל כשזה מגיע ליותר מכפית סוכר אחת, בלוטות הטעם שלי מתחילות לזעוק. איך אפשר לשתות זועה כזו?
סיפור מתוק, מנחם ואופטימי - כרגיל.
את צריכה לכתוב יותר, את יודעת?
[ליצירה]
"מתוק" זו המילה המתבקשת, נכון? :-)
ומרלון ברנדו די מת כבר מ2004. ומצד שני - לפי www.imdb.com הוא עדיין הוציא פרוייקטים עד 2006, אז מי יודע - אולי הוא יוכל כחלטורה גם לדאוג לנעמה...
ו... דורין? הא?
[ליצירה]
ההומור השזור בעדינות בין המשטפים הופך את הסיפור מסיפור יפה לסיפור שגם כיף לקרוא.ואהבתי את הקטע עם הסוכר,סיום קיטשי שכל כל כיף לקרוא.
תביאי לנו עוד הרבה סיפורים מתוקים כאלו :)
[ליצירה]
אף אחד עוד לא הגיב?
או שבזמן שלא הייתי שינו את הפורמט?
סיפור יפה. לא השתעממתי. הסוף קצת מוסמס לי.
לא יודעת.
תמיד הסיפורים שלך נראים כמו "יו. הלואי וזה היה קורה לי."
טוב אני סתם מתפלספת בגרוש.
נדבר.
[ליצירה]
-פרטי הלבשה תחתונה?" קרץ.-
קצת מפריע לי, פרטי הלבשה וכו' נשמע כמו פרסומת, אולי אפשר לוותר על ה'פרטי'?
גם הקריצה נראית לי קצת גסות רוח, אולי 'חייך בשובבות', או 'חיוך קונדסי' או משהו כזה?
אי, איזה סיפור נפלא...
[ליצירה]
באמת תהיתי אנה נעלמת לך.
הרבה זמן לא שמענו ממך. התגעגעתי.
אני לא אגיד לך "תהיי חזקה". אני גם לא אגיד לך שיהיה טוב. אבל אני אקווה שיהיה טוב ושתוכלי להיות חזקה, ולקדם בברכה שינויים. גם שינויים רעים מביאים בסופו של דבר שינויים טובים בעקבותיהם. צריך רק להאמין.
כלנית
[ליצירה]
למרות שהבטחתי פרישה
פשיה, ממזי! אחלה קופירייטינג!
יותר יצירה - פחות יצרים! איזה פאתוס! איזה חזון! איזו אמירה!
וכשאני חושבת על זה... אני כנראה צריכה להעיף מכאן את כל היצירות שלי. הן נבעו מהרבה יצרים. המון.
בעצם כולן תוצר של יצר הכתיבה.
וואלק קשה לי הדיון הזה מאחר ונקודות המוצא שונות מאוד. ואולי זה כי אני בפאזה אחרת בחיים. לא יודעת...
מנחם- הייתי אומרת שהתגובה ה"פרוואית" שלך די עיצבנה אותי. אולי תנסח מחדש ועל הדרך תגיד אם זה מוגדר כאתר דתי.
ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים. אין לי כח לחזור על זה, את וכל מי שזה צרם לו מוזמנים לקרוא שוב.
ועל הדרך אני ממליצה על היצירה החדשה של הכותב דלעיל.
לא להבהל, הוא היה בסדר גמור הפעם. חבל לפספס.
סוערה, מוכנה להיות הצנזור שלו ולהפנות אתכם פנימה רק כשזה יהיה בסדר.
[ליצירה]
מקסים
בדיוק השיר שאני שומעת עכשיו בגירסה המקורית...
כפי שאמר איש- המשחק עם האותיות שמשנה את משמעות המילים- עושה את זה מיוחד כל כך.
אתה פיוטי להפליא
ואני מאוד אוהבת :)
ד"ש לעפרדל,
סו.
[ליצירה]
וואו
ווווואו!
נעלול- זה מדהים ממש!
ואהבתי מאוד את העוצמה והכאב מחד (אש צורבת, צולבת ועוד ביטויים חזקים כמו "לצקת" ) לעומת ביטויי רוך ופיוס המנוגנים בסוף.
כשתכיר מישהו בגיל ראוי שמזכיר אותך בכתיבה וברגישות- שגרהו אלי ואני... כבר אמצא לו מישהי...
=)
סו.
[ליצירה]
אמרו לי שיש כאן מסיבה
אז באתי.
אסף, דווקא התגובה האחרונה שלך בסדר.
אפילו אם היית מצרף את הביטוי "קישקושים" למניפסט הארוך דלעיל- הייתי מוצאת שהעניין לגיטימי שכן בביקורת שלך יש "בשר" והיא לא מתמצה במילות גנאי ריקות מתוכן.
ולגבי הניתוח שלך את היצירה- זו בדיוק הבעיה שלי: הכותב, לענ"ד לא הגדיר את הדברים כ"סאטירה" כפי שסברת בדבריך, אלא כ"מונולוג" ומכח היות היצירה מוגדרת כמונולוג- היא תוצר של התבוננות אישית שלו בסובב אותו בעת מילוי חובתו למדינה.
יתכן והסטריאוטיפים מעצבנים אותך- אבל מה לעשות וזה מה שהוא ראה שם?
שנית- אני לא רואה שהדמות של אמציה מוצגת באור חיובי במיוחד. הוא נלעג לא פחות מחבריו למחלקה ומוצג עפ"י הסטריאוטיפ הבני"שי שהוא, בעיני, אינו מופת ודגל להתנהגות האנושית האולטימטיבית.
אולי זה בגלל שאני מכירה את הכותב ויודעת כמה הוא ציני ביחס לטיפוסים דוגמת אמציה.
אבל שוב- התגובה שלך, כפי שהיא מוצגת כעת- ראויה להיות תגובה רצינית ועניינית.
ואני תמיד אדם מתלהם. פליאה רבה לי עליך שלא ידעת את זה עד עכשיו.
סו.