ומול עיניך התוהות מדוע חדלתי ענתה שתיקתי הצועקת. את שאלתך קראתי במבע הקשה של המבט את תשובותי- לא השכלת להבין. אם תבונה הייתה בך לדעת שתיקותי, מבטי, אצבעות ידי שמוללו את האריג- לא הייתי הולכת ממך. אבל אתה שאלת והמענה שלי שנסתר מעיניך היה פשוט: החיים שחלקנו ביחד, יקר הותירוני לבד.