[ליצירה]
=)))))))))))))
קראתי עכשיו שוב. פ'חחחחחחחחחחחחחחח:
"התייאשתי, מצדי שיהיה טרול"
couldn't say it better myself...
אתה ענק (עולל, ינוקא, פעוט, גמול עלי אמך, לעזאזל) אבל ענק!
סוערה.
[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
[ליצירה]
אוי לי...
נורא.
ומיגה און של אמא-
אני גורסת שכל בחורה כמעט עברה איזושהי הטרדה מינית/ התקפה/ אונס ריגשי/ אניסה פיזית, בדרגה זו או אחרת... כך שאפשר להזדהות וליצור כזו יצירה גם אם לא הייתה חויה כזו ברזומה ...
אני מקווה שלא, בכל אופן.
מאורתי, אני כבר לא חייבת לך חבילת טישוז.
התאזנו.
סוערה.
[ליצירה]
*
עדין ויפה.
אולי היה מקום קצת להאריך את הקשר בינהם- כדי שהחיבור הריגשי יהיה יותר אמין (ואני יודעת, מנסיון כמה זה קשה במגבלות של "אורך היריעה" אבל את יכולה או לפרק את היצירה לכמה חלקים, או להוסיף כמה שורות שמתארות מה היא עושה לבחור מבחינת תחושותיו)
אבל זה ממש יפה גם כך.
יש לך גם הודעה אישית
=)
סוערה.
[ליצירה]
תגובות