או קיי, אנשים יקרים,
נוכח השאלות הבלתי פוסקות במעטפה הצהובה וגם כאן, מתחת ליצירה, הריני להשיב:
א. ב"ה הכל בסדר איתי. תודה- תודה לאל.
ב. לא, עדיין לא מצאתי בן זוג.
ג. הכוונה ב"מצאתי", לפחות כרגע, מבחינתי, היא מציאת העובדה הנ"ל כמשהו שחשוב לבחון בבדיקת מערכות יחסים.
תאמרו "הן פשוטים הדברים וגלויים לכל"
אומר "כנראה שהייתי טיפשה אף יותר משהנני".
למעשה, הדברים נכתבו מתוך התייחסות לנושאי הגאווה מול הענווה...
עכשיו אפשר לנסות ולקרוא שוב.
באשר אלי- מקוה למצוא אותו בקרוב... מאושר כבן מלך.
תודה על העניין בשלומי ועל התגובות.
סו.
[ליצירה]
חזנוש...
יפה לך ככה לזכור בע"פ "ליקוטי סוערה" (נקרעת מצחוק!)
יש אנשים מסכנים שאין להם דרך אחרת לקבל תשומת לב. הפרובוקציה בגרוש הזאת מזמן לא מטרידה אותי. כאדם עם מודעות סוציאלית (יו! קשור איכשהו לסוציאליזם וכאלה...) אני מבינה שיש גם אומללים בחברה: בין אם פיזית בין אם מנטאלית.
קורה.
ירושלמי, אם תמשיך ככה אולי תגיע ליותר מעיתון הפרסומות הזול "שבע" (מיסגרת את זה?)
[ליצירה]
מצויין
אוהבת יצירות שמדברות על החיים ומערבבות ככה את כל התחומים שבחיים המורכבים שלנו.
עבודה
אהבה
משפחה...
והמעברים שבינהם מתלבשים נהדר. לא מאולצים וזורמים יופי.
מחכה להמשך.
[ליצירה]
:)
היי אסף!
א. אתה יכול עדיין לחשוב שמדובר בנערה שעושה פירסינג, אין לי בעיה עם זה.
ב. אין מסר ויש מסר. כל אחד יכול לקרוא כאן גם אופטימיות (כן, כן! יש, אני נשבעת...) וגם פסימיות. הדברים הם לא ממש ברורים, כמו החיים שלנו. מורכבים כאלה.
ג. לא הבנתי מה הבעיה באי אזכור הגיל הכרונולוגי של הגיבורה.
[ליצירה]
[ליצירה]
אני דווקא
בוחרת להתעלם מכל האלמנטים הספרותיים כשאני נתקלת ביצירה שחודרת בקלילות כזאת פנימה. משל הייתה חמאה רכה על הנשמה.
אם היא עומדת בקריטריונים מסויימים מבחינה ספרותית- מצויין. אבל זה לא הכרחי בעיני. אצלי זה זרם.
אהבתי, אורנה :)
יומופלא שיהיה.
תגובות