או קיי, אנשים יקרים,
נוכח השאלות הבלתי פוסקות במעטפה הצהובה וגם כאן, מתחת ליצירה, הריני להשיב:
א. ב"ה הכל בסדר איתי. תודה- תודה לאל.
ב. לא, עדיין לא מצאתי בן זוג.
ג. הכוונה ב"מצאתי", לפחות כרגע, מבחינתי, היא מציאת העובדה הנ"ל כמשהו שחשוב לבחון בבדיקת מערכות יחסים.
תאמרו "הן פשוטים הדברים וגלויים לכל"
אומר "כנראה שהייתי טיפשה אף יותר משהנני".
למעשה, הדברים נכתבו מתוך התייחסות לנושאי הגאווה מול הענווה...
עכשיו אפשר לנסות ולקרוא שוב.
באשר אלי- מקוה למצוא אותו בקרוב... מאושר כבן מלך.
תודה על העניין בשלומי ועל התגובות.
סו.
[ליצירה]
יואוווו
איש אחד-
זה ממש יפה.
ואני מאוד אוהבת את משחקי המילים שם, שלא שבויים רק כקונספט של "משחקי מילים" אלה נותנים משמעות יפה לשיר הזה.
בהחלט אהבתי.
סו.
[ליצירה]
אנשים
לא רק שהקשקוש הנ"ל לא ראוי להקרא שירה. הוא פשוט לא ראוי.
ירושלמי- השירים שלך זו פרובוקציה! (יססס- השתמשתי עם מקף וסימן קריאה!)
תעשו לי טובה, אנשים, פשוט לא להגיב.
לא להגיב.
יהיה קשה (תמיד זה קשה לראות טימטום ועיוורון )- אבל לדברים מטופשים מתייחסים כמו אל דברים מטופשים.
לא מגיבים.
סוערה, שמבטיחה לעצמה- לחדול מלהתייחס לגחמות מטופשות של איש שחי במאה הקודמת כי אין לו ערכים יותר נאצלים לייצג. די.
[ליצירה]
אז ככה:
זה סוג כתיבה שבחיים לא הייתי מגיעה אליו.
לא רק בגלל העושר הלשוני, אלא בעיקר בגלל היכולת הזאת להעביר תחושה X בלי שהמילה תגביל אותה או תצמצם אותה.
אני לא יודעת *בדיוק* איזו סיטואציה אישית זה בא לתאר אבל אני בטוחה שהרבה אנשים ימצאו ביצירה הזאת את ה"פעימה" שלהם.
לי זה הזכיר פעימה של לידה. של התחדשות חיים.
עדיין לא חויתי. עדיין לא ממש יודעת. אבל זה נראה לי זה.
בהצלחה פה :)
[ליצירה]
יקירתיייייייייייייי
זה מצחיק לאללה!
התפוצצתי מצחוק במיוחד מהקטע של קרית גת- זה כל כך נכון!!! (הפתרון- לנסוע בישיר)
אחותי, זה באמת מצויין.
ואדון מילון, "אולפניסטי"?
מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הכותבת - הייתי אומרת ש... זהו שלא. (אפילו שהיא הדריכה באולפנא שנתיים אבל שששש... לא לגלות!)
הייתה שם קללה שאמורה להסיר ספקות...
סו, אחות של אחת.
[ליצירה]
יו! נכון...
אני גם סנילית בנוסף להכל.
חשבתי לעצמי שזה מוכר ושיערתי שזה קשור בנטיה של דברים משובחים להתרוצץ במרחבי הרשת...
נו,
עוד כמה חודשים זה שלושים...
[ליצירה]
תגובות