את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
את המושג "בן חורין"
אני כנראה מבינה אחרת ממך.
חירות אמיתית היא לעשות מה שאתה רוצה - כל עוד זה לא פוגע באלוקים ואדם.
התגובה שלך לא רק שהיא לא לגיטימית- מכיוון שהיא פוגענית ומגעילה, אלא- וזה החלק החשוב- היא מאוד לא חכמה, לא אינטיליגנטית ולא מסבירה מה בדיוק הפריע לך בקטע הכתוב (מה שמכונה "ביקורת בונה").
ככה שמי שמציב את עצמו בנקודה קצת מבישה- זה אתה (תגובה שלא מצטיינת באינטיליגנטיות ... אתה יודע)
במיוחד לאור האובססיה המוזרה שלך להבין את היצירות של נפש בדיוק אחרת ממה שהתכוון.
כנ"ל הנסיון הדבילי להציג אותנו כאלה שחוסמים את הזכות לחשוב.
תחשוב חביבי, תחשוב, חופשי. זה בחינם.
אבל אם התוצר של המחשבות שלך הוא גועל נפש בצורה תגובה לא מוסברת שראויה להקרא ביקורת בערך כמו שהתגובה שמעלי ילדותית- אני אסחב את הניידת הפאשיסטית על הגב בשביל להאבק במענות דוחות כשלך.
עכשיו הבנת או שאתה עדיין שבוי בתפיסות החיילים המדוכאים?
תתבגר, ילד. (שתי המילים האלה, אגב, אכן היו פטרוניות ומתנשאות. בניגוד למחשבה שלך על הקטע הנ"ל).
[ליצירה]
...
כמאמר ה"ה אדם הצחי הי"ו:
"וואלק? יפה..."
סוערה, שכשרונות כגון הנ"ל מעודדות אותה לגנוז את הזוטות שהוציאה תחת ידיה ולהגר לגוואטאמלה.
או לפחות להתחבא מתחת לשטיח הירוק של ביבל...
[ליצירה]
אני עם האדון מנהל שמעלי
את מצויינת! ותודה למנחם שהפנה את תשומת לבי.
נהנתי מאוד.
בעיקר מה"חצי" וה"תינוקת"
את משהואית
ברוכה הבאה!
[ליצירה]
[ליצירה]
ובכן
א.ב שושן יקירי,
אתה מוזמן לעיין בשלל התגובות שלי למר ירושלמי. אין הרבה.
אולי אחת.
ומעולם לא התבטאתי כלפיו בצורה כזאת.
אמה מה?
הוא די נמאס עלי.
אני כבר מנחשת שיהיה לו מה לומר על הממשל הקאפיטליסטי שלנו בכל פעם שהוא קם וקורא "על המשמר" של הבוקר(אני יודעת שזה לא קיים יותר... ככה גם הגחמות ה"לא הגיוניות" שלו)- וחושב על מה לכתוב מה שהוא מכנה "שירה".
חביבי, גט א לייף!
סוערה.
[ליצירה]
חזנוש...
יפה לך ככה לזכור בע"פ "ליקוטי סוערה" (נקרעת מצחוק!)
יש אנשים מסכנים שאין להם דרך אחרת לקבל תשומת לב. הפרובוקציה בגרוש הזאת מזמן לא מטרידה אותי. כאדם עם מודעות סוציאלית (יו! קשור איכשהו לסוציאליזם וכאלה...) אני מבינה שיש גם אומללים בחברה: בין אם פיזית בין אם מנטאלית.
קורה.
ירושלמי, אם תמשיך ככה אולי תגיע ליותר מעיתון הפרסומות הזול "שבע" (מיסגרת את זה?)
[ליצירה]
פלגיאטיזם באתר? לא לא...
בנימין יקירי,
יש לי את הספר "עיגולי השמחה של דסי" שאכן כתב דוד בן יוסף. ונכון יש בכריכה תמונה שלה עם כובע פרחוני (שמסתיר את מה שעושה לשיער טיפול כימותראפי) וברקע שדה חמניות.
כשראיתי את היצירה של גוגוק (והיא של גוגוק) הבנתי דווקא שהוא החליט לקרוא ליצירה עיגול של שמחה - מתוך היכרות עם הקטע אותו כתבה דסי, שמהווה כותרת לספר.
חמניות- הן אכן עיגולי שמחה ומסמלות אושר ובריאות.
אז גוגוק צילם חמניה כזאת וקרא לה בשם הזה- אולי מתוך השראה שקיבל מהספר. אולי לא.
אבל הצילום- בהחלט שלו.
מה, כבר אי אפשר לצלם חמניות כי מישהו עשה את זה?
אי אפשר לצייר חמניות כי ואן גוך היה פה קודם?
אני חושבת שמגיעה לגוגוק התנצלות.
סוערה.
תגובות