[ליצירה]
...
איילת, זה מה שעובר להם בראש כשהם רואים יפהפיה כמוך.
הם הרי לא ידלקו על מוטאציה, לא משנה עד כמה צחוק הפעמונים שלה יהיה משובב.
סו, חייבת להליח בציניות מרושעת <לא כלפיך, חלילה. כלפי הבנים הכל כך כל כך... אנושיים>
[ליצירה]
ובכן
הרי הסבר בשבילך, חתלתולי:
בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)...
זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר...
ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)):
איפה היית ילדי תכול העין
איפה היית ילדי הקטן?
טיפסתי על ראשי הרים ועברתי
הלכתי בכביש הראשי וזחלתי
בתוך יערות עמוקים הסתתרתי
יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי
נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי
עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול
ומה שם ראית ילדי תכול העין
כן מה שם ראית ילדי הקטן?
ראיתי שועל וזאב מחכה לו
ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו
ענף שחור שזורם עם המים
איש עם פטיש הפוצע ידיים
ראיתי חלום שהולך על קביים
איש בלי לשון מדבר ללא הרף
וילד ישן עם רובה ועם כלב
עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול
ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין
כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן?
עכשיו אני יורד כי הגשם בשער
עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער
איפה שיש אנשים בלי ידיים
והחרא עולה שם ומציף את המים
ויונים מתות מכוסות עלי זית
ופנים של תליין מסתכלות מכל בית
שם הכל מכוער ולנפש אין ערך
הצבע שחור והאפס הוא מלך
אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה
להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה
לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי
להכיר את השיר שכתבתי ושרתי.
יהונתן גפן תרגם...
מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה.
ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול.
בתפילה לגשמי חוני-
סו.
[ליצירה]
לכל התוהים והתוהות במסרים האישיים.
זה אכן היה פה פעם.
פשוט נעלם בתנומות צורה- ונותרו רק חלק א' וג' לפליטה
אז החזרתי.
ויאיר... בחייך, לקרא משהו מהאמצע?!
[ליצירה]
*
עדין ויפה.
אולי היה מקום קצת להאריך את הקשר בינהם- כדי שהחיבור הריגשי יהיה יותר אמין (ואני יודעת, מנסיון כמה זה קשה במגבלות של "אורך היריעה" אבל את יכולה או לפרק את היצירה לכמה חלקים, או להוסיף כמה שורות שמתארות מה היא עושה לבחור מבחינת תחושותיו)
אבל זה ממש יפה גם כך.
יש לך גם הודעה אישית
=)
סוערה.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה :)
תודה רבה רבה לכולם בעיקר על האיחולים. אמן.
וילדוניש- זה לא הפי אנד, תהיה מבסוט...
אולי בגלל שזה אמיתי.
חגית.
[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
תגובות