אסתר שמיר שואלת את עצמה ואותי
מה יהיה "אחרי שהשמש תשקע"?
ואני מקשיבה למלודיה
לצלילים,
למיתרי הגיטרה שמשתלבים בהרמוניה מדהימה עם המילים.
מתמכרת למוסיקה
מביטה בנוף
וחושבת
שכשהשמש שוקעת כאן-
היא זורחת במקום אחר.
ולהיפך.
מכירה את התחושה שחיוך זוהר
מאיר את כל כולך?!?
בזאת חשתי כשקראתי את היצירה.
מקסים!
אכן כך-חג- כשהשמש שוקעת היא באמת מאירה במקום אחר.
ןזאת ממך למדתי.
תודה רבה! על זה שבזכותך גם אני יוצרת באתר!
אכן כך..
ובעניין השיר, יש סיפור יפה שקשור במשפט הזה, ושאהוד בנאי מספר בספר שלו: "זוכר כמעט הכל", סיפור על אמא של יובל גליק ז"ל שנהרג בהתרסקות מטוס אם אני זוכרת נכון. מומלץ לקרוא.
[ליצירה]
מכירה את התחושה שחיוך זוהר
מאיר את כל כולך?!?
בזאת חשתי כשקראתי את היצירה.
מקסים!
אכן כך-חג- כשהשמש שוקעת היא באמת מאירה במקום אחר.
ןזאת ממך למדתי.
תודה רבה! על זה שבזכותך גם אני יוצרת באתר!
[ליצירה]
אח...
ממזי ממזי ממזי...
התגובה שלי הייתה לא לכאן ולא לכאן. לי אישית הייתה קצת בעיה עם היצירה- אבל הוא כותב לא רע. סורי.
ומאידך הייתה לי בעיה עם ההגזמה בתגובות שלכם. הפרזתם עצבני לענ"ד.
יש אנשים שמשתמשים בביטויים אירוטיים כשהם מתארים כתיבה. נכון שהאירוטיקה כאן רחוקה מלהיות עדינה או מרומזת- אבל ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- מה תעשו? תתבעו אותו?
או שהעובדה שהאירוטיקה כאן הייתה ביטוי לדבר שלא ממש מותר הילכתית עוררה את זעמכם...?
אני בכל אופן לא הייתי מגיבה ליצירה הזאת- אלמלא התגובות שלכם. היו כאן דברים גרועים אף יותר מבחינה תכנית ורוחנית, וכל עוד האתר אינו מוגדר כאתר "דתי"- להגיב ב"איכס" פשוט לא הוגן.
לא לעניין היצירות שלו- יופי. תסמנו אותו ותוותרו על ביקור בדף היוצר שלו.
ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- לאף אחד אין אפוטרופסות על התחושות שלו.
ואדמיאל קוסמן (איש דתי) כותב אירוטיקה "קשה" הרבה יותר. אבל זה הוא - אז אנחנו שותקים.
ואיך שכחתי את שלמה המלך...
והרי לך "אויש" משלי:
סליחה על המשפט הפטרוני שאני משחררת לחלל האתר בזה הרגע אבל... נו, טוב, אחרי שנה וחצי בצבאות העם והמולדת- דברים יראו קצת אחרת. (וזה לא שלילי בעיני)
[ליצירה]
היי, אתה
אולי תסביר לי איך זה שאני לא מבינה קטעי משפטים לאורך כל היצירה הנ"ל ואחרות שלך- וזה עובר את המסך הפרטי שלי?
ממממ?
רק תסביר לי, איך?
ותסביר לי את זה ככה, שאבין...
זאת שקראו לה בקפה שהיא לא תתחתן עם תימני...
[ליצירה]
:)
חייכתי. תודה אדם... :)
אגב, היה לי פעם פלאפון כמו המקררים הנוראיים האלה.
לא היה לי סנייק וזה היה לי נורא עצוב. אולי אם הייתי מחפשת הייתי מגלה שם אנקונדה.
שוב תודה.
[ליצירה]
:)
היי אסף!
א. אתה יכול עדיין לחשוב שמדובר בנערה שעושה פירסינג, אין לי בעיה עם זה.
ב. אין מסר ויש מסר. כל אחד יכול לקרוא כאן גם אופטימיות (כן, כן! יש, אני נשבעת...) וגם פסימיות. הדברים הם לא ממש ברורים, כמו החיים שלנו. מורכבים כאלה.
ג. לא הבנתי מה הבעיה באי אזכור הגיל הכרונולוגי של הגיבורה.
[ליצירה]
[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
תגובות