והבוקר, מבט נוסף לעבר המראה לא בזמן סירוק השיער לא כאשר ציחצחתי שיניים. לא. כמו בכל בוקר מבט אחד קבוע, שניה לפני שאצא לעמל יומי מבט אחד- לבדוק. למקד את האישונים בכל תו בפני ולראות מה השתנה. לקוות שלא השתנה... ואולי- אולי בכל זאת מחפשת שינוי... הבוקר ראיתי אותו יתכן שזה היה שם גם קודם ועכשיו אני רק מודה בזה בפה מלא העיניים- הדבר שהכי חי בי, הדבר הראשון שמבחינים בו אצלי, כבויות. האור שאפיין כל חיוך שלי גם ברגעים נוגים -כאילו דעך... וזיו פני שאך לפני כמה חודשים האיר באור יקרות איננו עוד. נעלם. נאלם. יש סיכוי שישוב להיות?... ==================================== ש. יקר שלי- כשראית אותי שאלת "אלה עיניים כבויות?" לא הבנת שהאור שהבזיק בהן לרגע הוקרן ממך.