[ליצירה]
הזדהתי עם נעמה בכאבה ובנסיונה להדוף מעליה את ה(כמעט)האשמות של אחותה, אבל כשזה מגיע ליותר מכפית סוכר אחת, בלוטות הטעם שלי מתחילות לזעוק. איך אפשר לשתות זועה כזו?
סיפור מתוק, מנחם ואופטימי - כרגיל.
את צריכה לכתוב יותר, את יודעת?
[ליצירה]
"מתוק" זו המילה המתבקשת, נכון? :-)
ומרלון ברנדו די מת כבר מ2004. ומצד שני - לפי www.imdb.com הוא עדיין הוציא פרוייקטים עד 2006, אז מי יודע - אולי הוא יוכל כחלטורה גם לדאוג לנעמה...
ו... דורין? הא?
[ליצירה]
ההומור השזור בעדינות בין המשטפים הופך את הסיפור מסיפור יפה לסיפור שגם כיף לקרוא.ואהבתי את הקטע עם הסוכר,סיום קיטשי שכל כל כיף לקרוא.
תביאי לנו עוד הרבה סיפורים מתוקים כאלו :)
[ליצירה]
אף אחד עוד לא הגיב?
או שבזמן שלא הייתי שינו את הפורמט?
סיפור יפה. לא השתעממתי. הסוף קצת מוסמס לי.
לא יודעת.
תמיד הסיפורים שלך נראים כמו "יו. הלואי וזה היה קורה לי."
טוב אני סתם מתפלספת בגרוש.
נדבר.
[ליצירה]
-פרטי הלבשה תחתונה?" קרץ.-
קצת מפריע לי, פרטי הלבשה וכו' נשמע כמו פרסומת, אולי אפשר לוותר על ה'פרטי'?
גם הקריצה נראית לי קצת גסות רוח, אולי 'חייך בשובבות', או 'חיוך קונדסי' או משהו כזה?
אי, איזה סיפור נפלא...
[ליצירה]
באמת תהיתי אנה נעלמת לך.
הרבה זמן לא שמענו ממך. התגעגעתי.
אני לא אגיד לך "תהיי חזקה". אני גם לא אגיד לך שיהיה טוב. אבל אני אקווה שיהיה טוב ושתוכלי להיות חזקה, ולקדם בברכה שינויים. גם שינויים רעים מביאים בסופו של דבר שינויים טובים בעקבותיהם. צריך רק להאמין.
כלנית
[ליצירה]
ובכן
כל הכבוד על היוזמה. זה עסק לא פשוט לעסוק בתרגום ובעיקר כשמדובר בקודש הקדשים :)
אני עם ההערות של החתלתול, ומוסיפה עניין אחד:
יש לענ"ד מקום להוסיף בסוף התרגום- את היצירה המקורית.
בהצלחה!
[ליצירה]
ובכן
הרי הסבר בשבילך, חתלתולי:
בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)...
זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר...
ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)):
איפה היית ילדי תכול העין
איפה היית ילדי הקטן?
טיפסתי על ראשי הרים ועברתי
הלכתי בכביש הראשי וזחלתי
בתוך יערות עמוקים הסתתרתי
יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי
נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי
עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול
ומה שם ראית ילדי תכול העין
כן מה שם ראית ילדי הקטן?
ראיתי שועל וזאב מחכה לו
ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו
ענף שחור שזורם עם המים
איש עם פטיש הפוצע ידיים
ראיתי חלום שהולך על קביים
איש בלי לשון מדבר ללא הרף
וילד ישן עם רובה ועם כלב
עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול
ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין
כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן?
עכשיו אני יורד כי הגשם בשער
עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער
איפה שיש אנשים בלי ידיים
והחרא עולה שם ומציף את המים
ויונים מתות מכוסות עלי זית
ופנים של תליין מסתכלות מכל בית
שם הכל מכוער ולנפש אין ערך
הצבע שחור והאפס הוא מלך
אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה
להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה
לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי
להכיר את השיר שכתבתי ושרתי.
יהונתן גפן תרגם...
מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה.
ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול.
בתפילה לגשמי חוני-
סו.
[ליצירה]
את המושג "בן חורין"
אני כנראה מבינה אחרת ממך.
חירות אמיתית היא לעשות מה שאתה רוצה - כל עוד זה לא פוגע באלוקים ואדם.
התגובה שלך לא רק שהיא לא לגיטימית- מכיוון שהיא פוגענית ומגעילה, אלא- וזה החלק החשוב- היא מאוד לא חכמה, לא אינטיליגנטית ולא מסבירה מה בדיוק הפריע לך בקטע הכתוב (מה שמכונה "ביקורת בונה").
ככה שמי שמציב את עצמו בנקודה קצת מבישה- זה אתה (תגובה שלא מצטיינת באינטיליגנטיות ... אתה יודע)
במיוחד לאור האובססיה המוזרה שלך להבין את היצירות של נפש בדיוק אחרת ממה שהתכוון.
כנ"ל הנסיון הדבילי להציג אותנו כאלה שחוסמים את הזכות לחשוב.
תחשוב חביבי, תחשוב, חופשי. זה בחינם.
אבל אם התוצר של המחשבות שלך הוא גועל נפש בצורה תגובה לא מוסברת שראויה להקרא ביקורת בערך כמו שהתגובה שמעלי ילדותית- אני אסחב את הניידת הפאשיסטית על הגב בשביל להאבק במענות דוחות כשלך.
עכשיו הבנת או שאתה עדיין שבוי בתפיסות החיילים המדוכאים?
תתבגר, ילד. (שתי המילים האלה, אגב, אכן היו פטרוניות ומתנשאות. בניגוד למחשבה שלך על הקטע הנ"ל).
[ליצירה]
:-)
חתלתולי- אני אוהבת אותך כל כך!!!
ואביב- מי שלא ממש מתחבר לתחום המתמטיקה הוא אולי "הומני" . הומניסט זה משהו אחר לגמרי ואני אישית מכירה הרבה הומני לא הומניסטים ולהיפך- מתמטיקאים הומניסטים בנשמתם.
סוערה, שתמיד שנאה מתמטיקה כי היא לא הבינה ולא כי המתמטיקאים היו איזושהי קבוצה שלילית...