[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
שם. סיווג. בבקשה...
השיר הזה לא עבר הגהה. מטבעה צ"ל מטבע, אשתונתי - אני מניחה שהכוונה לעשתונותי [אבדו עשתונותיו]
משו - אין מילה כזאת. אמנם אמנם בין סלנג לסלנג איבד "משהו" את הה"א שלו, אבל עדיין כותבים אותו כמו שצריך.
ותני שם. אני יודעת שנמאס פה לחבר'ה שאני מנדנדת על זה, אבל כשאין שם וסיווג - אז קודם כל העורך צריך להמציא אותם, ואם הוא לא יצירתי, במקרה, כמו שי [...] אז את יכולה להשאר בלי - ואחר כך לא תהיה אפשרות למצוא שוב את היצירה, מפני שלא יהיו לינקים שמפנים אליה.
ועוד; שם לשיר זה דבר חשוב. אם כבר הכנסת שם בגוף השיר, מה רע לשים אותו בכותרת?
[ליצירה]
על מה שיאמרו העולם - צ"ל על מה שיאמר העולם.
הרגש אכן חזק וברור, אבל המשלב נמוך מאוד וחבל. כשאת כותבת בתחביר כזה ובמשלב נמוך, נראה כאילו היה עדיף לכתוב את אותו דבר בלי הרווחים - כקטע רצוף.
המסקנה בסוף - גם אם נכונה, בלי קשר כרגע - ברורה מדי, וכתובה בצורה גלויה מאוד, מה שמקטין ומקהה אותה, לדעתי. ושוב, חבל.
[ליצירה]
ה'כש' בבית הראשון קצת תלוש - את אומרת, בעצם, 'כאשר', ולא מסיימת את המשפט.
'רק' עברו הימים - רק זה וויתור, וכשלפני כן את אומרת 'כבר לא צעירה' - אני לא מבינה מה וויתור כאן; כבר לא צעירה ו-עברו הימים זה בעצם אותו הדבר.
סה"כ מעניין, ומצא חן בעיני הסיום.
[ליצירה]
נעזוב לרגע את האמירה [שלא ממש אהבתי...]: זה קטע, נכון? הגדרת אותו כקטע והוא גם כתוב ככזה. אז למה להפוך את המשפטים? למה "מאחורי... אותי כולאים", ולא "כולאים אותי מאחורי..."? זה מסרבל מאוד את הקריאה ונותן הרגשה שניסית להפוך את זה ליותר מליצי אבל-כמעט. כנ"ל לגבי החריזה למחצה.