היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
יש לי בעיה קשה עם סימני הפיסוק, והיא נובעת, ברובה, מכך שהם פשוט לא נמצאים במקום. הסימן שאלה-סימן קריאה לא רק שמיותר, אלא שלא הבנתי איך זה משתלב בנימה.
יש מקומות שהחריזה מאלצת את הטקסט - וגם את הדקדוק והתחביר, ככה שחלק מהמילים פשוט לא הגיוניות.
הרעיון של הזמנים יפה, אבל השיר דורש הגהה, לכל הפחות.
[ליצירה]
כתוב יפה מאוד - נותן את התחושה של הזרימה האטית הזאת, הטפטוף של שמן בהתחלה.
שורה אחת לפני הסוף -סימן השאלה נראה לי קצת מיותר. סך הכל אהבתי מאוד, וכתוב מצוין.
תגובות