היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
הרעיון נחמד, אבל החריזה, ברוב המקומות,לא מדוייקת. כללי החריזה הם נוקשים מאוד, וצריך לעבוד איתם כמו שצריך. דוגמאות טובות תמצאי אצל אלתרמן ואצל נתן יונתן [וגם משקלים, כשהוא בוחר לכתוב לפי החוקים], וגם לאה גולדברג - קריאה של יוצרים גדולים, בדרך כלל, משדרגת אותנו.
בהצלחה.
[ליצירה]
אין מה לומר, ביקורת בונה.
שלושת הבתים הראשונים דרמטיים מאוד; אולי בגלל זה הסוף הרגיש לי קצת מפוספס, גם בגלל החריגה מהמבנה, וגם בגלל השינוי החד באווירה.
נשמות - צ"ל מרחפות ולא מרחפים.
תגובות