היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
תודה, חבר'ה. ממש ממש.
אסתר ושמואל - מזל טוב!!!! אחי המסכן, שבוע ייקח לו עד שיצליח לשמוע שוב... הרבצתי צרחה אולפניסטית למופת. שיהיה לכם---
כל מה שתרצו. וחתול, גם.
מזל טוב!!!
[ליצירה]
אהבתי את הסיום. משהו בבית השני הפריע לי - עודף של תיאורים, אולי, למרות שאהבתי את המדפים והמגירות. בקשר לפיסוק- הרבה יותר מדי נקודות, אני חושבת. כשיש נקודה זה אומר להפסיק לקרוא ולקחת נשימה. יותר מדי נקודות, זה כבר אובר ונטילציה...
ברוך הבא.
תגובות