היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אמונה, אני לא מסכימה איתך. הטקסט כפי שהוא כרגע נראה נורא, נכון; אבל העריכה הטובה ביותר, לדעתי, היא לוותר על ההדגשות ומשחקי הצבעים. הטקסט לא אמור להזדקק לקביים האלה; אם טקסט לא יכול להעביר את המסר שלו בלי ההתייפיפויות המיותרות, אז יש לו בעיה רצינית.
[ליצירה]
באמת?
אם ככה איך יכול להיות שיש אנשים, למשל, שאונסים ורוצחים - למרות המוסר? ולמרות שהחברה מתנגדת לאותו הדבר בדיוק?
אנשים מעצם טבעם הם לא משהו. והמסגרת שומרת עליהם.
[ליצירה]
הי.
הגבתי לגרסה הקודמת, אני אגיב גם כאן.
אני מאוד, מאוד לא אוהבת שימוש בסימנים גרפיים כדי להעביר טקסט או להדגיש אותו.
הטקסט ציני? עצוב? כועס? תן לו להגיד את זה לבד. כל החלפות הצבעים האלה [המיקום בסדר, הצבע הרגיז אותי...P-:] מאוד מיותרות - כנ"ל לגבי הסמיילי העצוב שבכותרת.
הטקסט שלך יכול לדבר בעד עצמו - תן לו!
"השה אני לעולה"?
ופורץ בבכיה.
יש כאן קפיצה במשלב וזה צורם. "בכיה" אמנם לא נחשב גבוה יותר מ"שה לעולה", אבל אחד הוא ביטוי והשני לא. עוד משהו - והאמת, אני חושבת שזה כבר ענין של טעם אישי - אבל כששורות קרובות מסתיימות בהברה בעלת צליל דומה, זה נשמע כמו נסיון עלוב לחריזה.
[ליצירה]
אבל אין כאן שבעה קבצנים, ולמען האמת זה קצת הרס לי את הציפיות. אני לא מחבבת חילופי צבעים במיוחד, לכן -אם יש לזה משמעות מסויימת, מה היא?
מצא חן בעיני הרעיון.
תגובות