ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
מושלם
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
אוי..
זה כל כך יפה. תמיד חשבתי שזה הגיע לו - אבל עכשיו... יו, לא שמתי לב - אני ראשונה. אנשים, בואו לקרוא!
חוץ מהשורה השביעית בשיר התשיעי שקצת צרמה לי (אפטי...) זה נהדר. זה מזכיר לי...
[ליצירה]
היתה לי בעיה רצינית עם הקצר הזה - מאחר וזה מה שהוא, בפשטות. 'קצר'.
זה מקטע, זה הבזק, זה פריים בודד. זו תמונה של מחשבה על מישהו או על משהו, שלא מעוגנת בשום דבר.
הקיטוע נובע לא רק מהצמצום במילים אלא גם מהאופן שבו השתמשת בהן: ברק החיים לא מתעמעם בהתחלה, טוב. לא נגעה בו יד מוכתמת - במי? בברק החיים, או במי שהקטע מדבר עליו? דמעותיו - של מי? עד כאן, תחבירית, הכל מוסב על הברק.
כיבסו כל נגע
כל חושך
וכל צל
זו מטאפורה, כמובן, כי הרי אין אפשרות לכבס נגעים או צללים או חושך. אבל פשוט לא הצלחתי להבין מה המשמעות שלה. או למה בחרת דווקא במילה הזאת.
אני חושבת שיש כאן עוד עבודה - להבהיר, להרחיב, למקד את המשפטים ככה שיהיה ברור על מי מדובר ומתי. בהצלחה.
תגובות