ולו רק, שיהיה בי הכוח
והנחישות,
והרצון
והאמונה
לעצור את הסכין בזמן.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עמית למה אתה מתכוון? לא הבנתי כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו הרבה זמן לא קראתי משהוא חזק כ"כ... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי סכין בגב.. נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק היטבת לתפוס את הרגע במילותייך. [ליצירה]
- [ליצירה] מצמרר... [ליצירה]
- [ליצירה] "לעצור את הסכין בזמן". האם כוונת המשורר לעצור את הסכין ולהשאיר אותה בשנות האלפיים או שנת 2004 בפרט? או אולי, הייתה מחשבה להחזיר אותה אחורנית בזמן ושם לבצע דבר. אני מציע לא לעצור את הסכין. יש דברים שפשוט צריכים לקרות. [ליצירה]
- [ליצירה] (לא...) [ליצירה]
- [ליצירה] (מותר גם לי לשלוח תגובה ריקה?) [ליצירה]
- [ליצירה] אוקי דין (?! משו יותר מדי מסתורי כאן..), בשבילך- תגובה לא ריקה. את/ה ביקשת. הדס- התכוונת למשו? [ליצירה]
- [ליצירה] המראה נותנת קונוטציה לסיפורי אגדות, אבל מה שאתה עושה איתה לא ממש בכיוון. מכל הדברים שהמראה מסמלת, לא הצלחתי לחשוב איך לקשר את זה ל"סוד הייסורים", כמו שקראת לזה. התיאור של המראה לא מפתח את ההמשך, ודי תלוש – ואני לא אוהבת להגיד את זה, אבל אתה עושה קיטש. אתה מעמיס מלים יפות אחת ליד השנייה, ומה? גם השפה הכביכול-גבוהה יוצרת אלמנט של קיטש. לשפה "גבוהה", כמו שקוראים לזה, יש למעשה שני מישורים: גובה ורוחב. גובה זה המבנה – הטיות ארכאיות ותחביר ארכאי גם כן [ולטעמי, העברית טובה כמו שהיא ולא צריך לפתל את המשפטים]. רוחב זה העושר של המלים, שימוש כפול בהן וכו'. וכאן מצאתי רק גובה, וזה לבד לא עושה את זה. יחד עם ההטיות המסובכות יש כמה טעויות בשפה – ארבעת רוחות צ"ל ארבע, לחפשי – צורם, אאחוז עדיף אוחז וכו'. אתה מדבר על הסופה בימי הנעורים, וניסית לשחק כאן עם המוטיב של הרוח; אבל חוץ מלבוא כמטאפורה לתקופה מסויימת בחיים, הוא לא מתפתח מעבר לזה. להגיד "סופת ילדותי" ו"ימי נעוריי סוערים" לא אומר, למען האמת, כמעט כלום אם אתה לא מבסס את זה. ואתה לא. כמה ביטויים שנשמעים יפה, אבל לא מאוד שייכים בהקשר: איך מראה יכולה לדאות? ממתי ללב יש גלים? נכון, מקובל בשירה להשתמש בפעלים לא בדרך הרגילה, כן – אבל גם דימוי צריך להיות הגיוני. הקשר בין שני הבתים האחרונים לשיר לא ממש ברור. ושוב, השימוש במראה והחזרות אולי יוצרים דרמה, אבל אני לא חושבת שרק לזה התכוונת. אתה חוזר על המוטיב של הייסורים, הסערה, ואני לא רואה את זה. יש הרבה מלים יפות, אבל התיאור של המראה, למשל, כמעט פתטי. אני חושבת שניסית להציג כאן קונפליקט שנפתר בברכת האהבה בסוף, אבל זה לא לגמרי משתמע מהשיר – אין דריכות שנבנית לקראת פואנטה. הכותרת יוצרת ציפיות לארבעה שלבים, ארבעה מצבים שונים, משהו שקשור במספר ארבע - וחוץ, אולי, מארבע פינות של טלית בסוף, לא מצאתי את זה. ושוב, הבחירה שלך במראה דווקא מטרידה אותי. אני רוצה הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] איך, איך לא ראיתי את זה?! [ליצירה]
- [ליצירה] - * [ליצירה]
- [ליצירה] וזה לדעת לעוף. תודה לחתול שהביאני וכו', ובהזדמנות זו: מזל טוב לנו. ערוגה, אין כמוך. [ליצירה]
- [ליצירה] די בוטה :) מצא חן בעיני. שורה שלישית, מילה חמישית - טעות הקלדה, כנראה, ואם לא אז אשמח להסבר. וסימן השאלה בסוף קצת הפריע. [ליצירה]
- [ליצירה] ביוגרפיה? אהבתי נורא. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השבר הסורי אידישאי. עד לשם, זה טוב - וזה מראה קרע הרבה יותר מכל ההסברים שבהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה, מאוד גם אצלי זה ככה... וזה דופק אותי כל פעם מחדש. אולי את יכולה לבקש ממישהו שיגיד לך כל פעם שאת יותר מדי, ותתני לו סמכות להעיף אותך משמה. לפעמים זה עובד... [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. (אלתרמן היה גאה בך... הסיווג לא מתאים יותר למקאמה?) [ליצירה]
- [ליצירה] אוה. ותודה לערוגה. [ליצירה]
תגובות