[ליצירה]
לא הצלחתי להחליט אם זה הומוריסטי או רציני - יצאתי בתחושה שהשיר לא סגור על עצמו.
לא אהבתי את הרעיון בכלל. כל אחד יכול ללמוד לעשות הכל. אף אחד מאתנו לא נולד עם עט של כסף בפה.
כתיבה זה דבר שלומדים, חוטפים ביקורת, משתשפים בו. להגיד "אני לא מוכשר" ולכן להסתפק בשירה מן הטחול, כהגדרתך - זו לא בדיוק בריחה, אבל בהחלט יש כאן מימד של לוותר לעצמך.
אל תעשה את זה.
שנה טובה.
[ליצירה]
ביקורת [אם אתה לא מעוניין- כאן הרגע להפסיק לקרוא]:
הרעיון מובן, הביצוע מחופף מאוד. ניסוחים מסורבלים כמו "מחשבותיו אדישות וערפול אופפים", "בעודו יושב וממתין לפגישה מולו ניצב אקווריום גדול" וכו'.
המשפטים ארוכים מאוד מאוד והשאירו אותי בלי חמצן בכלל, פסיקים חסרים בהרבה מקומות וככלל הקטע היה בהיר יותר אם היית כותב את המשפטים בצורה ברורה יותר וקצרים יותר. מה הסיפור עם הפיזיקה? אם יש לזה פואנטה, אני רוצה להבין מה קורה שם.
תעשה הגהה לקטע, זה א"ב. אתה יכול יותר.
[ליצירה]
די חוזר על השיר השני. ושוב - זו לא בדיוק סיפורת.. עם קצת יותר מלים אפשר לעשות מזה סיפור. לכאורה הרעיון כאן הוא שיר אהבה די פשוט; אבל אני חושבת שאפשר לכתוב גם סיפורי חכיון טובים.
תגובות