תשמעי איך הגשם דופק בחלון

ואנחנו סגורים פה כמו זרע ישן.

נשב ונמתין ואולי

ננמנם קצת (אפשר גם שירה בציבור) –

על האדן דולק עוד נר אחרון.

אחר כך חשכה. אל תדאגי;

בסוף גם אנחנו

נהיה לחם