[ליצירה]
חמוד.
אבל היתה לי הרגשה אפשר לפתח את זה יותר - לעשות מזה סיפור של ממש; בתור פאודיה או בדיחה זה חמוד מאוד, כאמור, אבל אחרי הגילוי של התפוחים הירוקים בעצם חזרת על עצמך עם החלב. אני חושבת שאפשר לעשות מזה יותר.
ועדיין, אהבתי.
[ליצירה]
מצא חן בעיני, ודווקא אהבתי את א-סימני פיסוק - זה מהיר וצפוף ומעביר הרגשה דחופה, רדופה. אהבתי 'חיפשון' ואת המשחק עם הצלילים בשורה השביעית. יופי של סיום.
[ליצירה]
צודקים
טעיתי. מבקשת סליחה - אבל רק על זה. אגב, קראתי את התגובה האחת לפני האחרונה -ולא האמנתי למראה עיני... האמנם הוזכרה שם המילה "מקוריות?" הרי אני יודעת איך יסתיים השיר לפני שהוא מתחיל... כל שבע מאות (בערך) העבודות של ירושלמי שקראתי הן וריאציות שונות -ואפילו זה לא - לאותו דבר. אפילו אותן מילים!
שימו לב בשיר מהאנרקטיקה עד המשהו - יש שם תגובה של מישהי שהראתה את השיכפול של השירים, כי פשוט אין לזה שם אחר.
נכון, אני לא משוררת דגולה, ושוב אני מתנצלת אם חרגתי ממקומי - אבל, ירושלמי, אתה לועס כל הזמן את אותה העצם -שמזמן התפוררה לאבק.
[ליצירה]
מוצאת חן בעיני הכתיבה שלך. כמה משפטים בעייתיים: הוא. זה תמיד הוא. מהיום שבו הכרתי אותה הוא תמיד היה שם, ניצב לידה כצל מאיים. מפחיד אותה, מאיים עליה, משפיל אותה.
ואני ידעתי שהיא לא יכולה להתנתק ממנו. שהיא תלויה בו לחלוטין.
או
ולא היה אכפת לנו שאסור. אף אחד לא יאסור אותה עליי. לא יאסור את האהבה על שתינו.
זה הרי כל כך יפה, איך אפשר לאסור זאת?
המשפטים האלה הם האכלה בכפית. לדחוף את המסר בכח, או לדחוף בכח מידע. זה לא טוב; זה הורס את האמינות של הסיפור, קוטע את רצף המחשבה של הקורא וגורם לו להיות מודע לזה שאת מקדימה אותו בכמה צעדים.
העניין הפסיכולוגי - אני חושבת שאפשר לפתח יותר, כי חוץ מזה ש"אסור" לא הרגשתי את האיום.
[ליצירה]
הו, הנוסטלגיה. תמיד אפשר להסתכל אחורה בפולניות מה ולומר, פעם היה טוב יותר...
סוסה - אם באדם יש כל הזמן ירידת הדורות, מתי נחזור להיות קופים?
ברור מדי, לטעמי, ולא מוסווה מספיק.
תגובות