מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד... שונה. [צריכה ללכת לחשוב:)] [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. מאוד. גרנים צ"ל גרנות. [ליצירה]
- [ליצירה] אנשים, בואו לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתנצלת מראש אם אני פוגעת - כבר שמתי לב שכשאנשים כותבים על חוויה קרובה אליהם קשה להם לנתק אותה מאיכות הכתיבה. אז אני לא מתייחסת לתוכן אלא רק לצורה, כרגע. את מגזימה מאוד מאוד עם השלוש נקודות.[...] מאוד. מאוד מאוד, אפילו. למעשה, להשתמש באפקט הזה ארבע עשרה פעמים באחת עשרה שורות זה יותר ממוגזם. זה קוטע את הקריאה ואיתה גם את הרעיון ואת ההבנה שלי. אני מדגישה את זה כי לדעתי זה קריטי; סימני פיסוק אמורים לעזור לטקסט להביע את עצמו, לא להרביץ לנו עם פטיש בראש כשהם רוצים לומר "שהיה" או "היסוס". דבר נוסף - מספרים כספרות בגוף הטקסט צורמים בעין. עדיף פשוט לכתוב את השם של המספר, כמו שהוא. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב מאוד, ומעביר את התחושה מצויין. אהבתי במיוחד את 'חיה לקצת' - לא יודעת עם ה-ל' מכוונת או לא, אבל היא עקרה את השורה הזאת מהכמעט-בנאליות שכמעט-נפלת אליה, והפכה את זה למשהו חזק באמת. וברוכה הבאה אלינו (כי עוד לא אמרתי) ובהצלחה בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה הבאה, קודם כל. תהני כאן, טוב? טכנית, הפריעו לי הפסיקים בסופי כל משפט. פסיק נועד לתת מרחב לנשימה, הפסקה שנועדה להדגיש משהו, או סתם כי זה נכון מבחינה תחבירית. פסיק בסוף כל משפט קוטע את הקריאה, ולרוב מיותר; הרווח בין שורה לשורה עושה את רוב העבודה לבד. השאלה בסוף נשמעת קצת מאשימה, ואולי אפילו לא הוגנת. הציפור הרי חופשייה, והאדמה מלאה אימה; למה שהיא תרצה להטיל את הגוזלים? [ביטוי בעייתי. מטילים ביצים, לא גוזלים, אבל המשמעות השניה - השלכה, ואולי גם נטישה, דווקא כן מתאימה לכאן. לשיקולך.] נמלי אנוש - גלשת כאן לקלישאתיות מסוימת. הניגוד בין השמים החופשיים והנצחיים קיים, אבל נבלע במבנה העמוס של הטקסט - אין רווח, ואני חושבת שהמעבר לא מספיק ברור כדי לוותר על רווח. מצא חן בעיני מאוד הרעיון. השינויים [ושוב, לשיקולך] אם יהיו, הם קטנים וטכניים בלבד. יחסית לאורך, אני חושבת שהעברת טוב מאוד מה שרצית. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, אביב; אין. מספיק - פסיקות! [ליצירה]
- [ליצירה] חסרה הגהה לקטע. צליליות צ"ל צלליות, וברוב המקומות בהם את כותבת "ש" זה צריך להיות "כש" [כאשר]. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי! אבל זה לא שייך לקטגוריה של מקאמה? [ליצירה]
תגובות