[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
כן, באמת הכל נזיל
הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
[ליצירה]
כן, גם אני חושב כך
שבסופו של דבר נגיע לנבואה, בימים העתידיים ההם (ימות המשיח? העולם הבא? איני יודע בוודאות...). שמעתי פעם הסבר אמוני על תופעת "ירידת הדורות" ומאידך- ההתפתחות הטכנולוגית (והמחשבתית!) האדירה במרוצת הדורות ("עידן האורות" וכו'). האם יש סתירה בין שני המושגים? לא כל-כך... בזמנו של משה רבינו עה"ש, אפשר לומר שהוא היה ממש "ענק שבענקים" אך לעומתו- כל העם היו ממש "אפסים" (אם להשתמש בלשון של ימינו...). ככל שעוברים וחולפים הדורות- דרגתם של האנשים הגדולים באמת- הולכת ויורדת, אך מאידך- העם ככלל- מתעלה! הוא נעשה יותר ויותר גדול! יותר ויותר חכם, (ומאמין אני שגם) יותר ויותר מוסרי! לכן כולנו תקווה שבימות המשיח (או בעולם הבא) או- בסופה המוחלט של ההסטוריה- כל עם ה' (ואולי גם כל בני-האדם) יהיו בדרגה הרוחנית העליונה ביותר. טוב, כנראה שדברתי מספיק לעכשיו, אז- שבוע טוב!
נ.ב., זוכר את השיר ההוא שפרסמתי- "לובביץ'" שבעקבותיו שפכת עליי קיטונות של רותחין? אז בהתחלה השבתי לך כמה תשובות על טענותייך, אבל אח"כ החלטתי (גם כתוצאה של לחץ מצד חברים וידידים) להסירו. אולי ב-א-מ-ת השיר היה יותר מדי חריף ופוגע. אה, איך אני בשבילך, נשמה...
[ליצירה]
נעים ונחמד
כל הכבוד לך, אבאל'ה, שיר זה מעורר געגועים חמימים לילדות ולמנעמיה, אהבתי אותו מאוד. ושאלה צדדית: האם השם "אבא איפוד" הוא שם אמיתי או פסיבדונים? אם הוא פסבדונים- אשמח לדעת את פירושו. שוב כל הכבוד, הראל.
[ליצירה]
הה...
יפה, הצלחת להטעות את כולנו! בהתחלה חושבים, שזהו שיר על אליעזר בן-יהודה (אב"י, כמו שכולם יודעים...) אבל לאור תוכנו של השיר נראה שהכוונה ל...הרב קוק זצ"ל? אהבתי מאוד, הראל.