קל וקשה
---------
זה קל ביותר להאשים מישהו שאינו חושב כמותך
(או שגדל בסביבה תרבותית שונה משלך)
בעבודת-אלילים או בכפירה.
הרבה יותר קשה הוא למצוא את המכנה המשותף
(שבכל-זאת קיים)
בינו ובינך.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אם יורשה לי... זה תמיד טוב להיות אופטימיים, השאלה היא: האם יהיה רובד נוסף באותו שיר 'שמח'... עליי להודות, שכבר קראתי הרבה שירים בחיי (אינני רוצה 'להשוויץ', חלילה), והשירים היותר עמוקים, היותר רב-רבדיים, הם דווקא השירים העצובים. אם תצליח לכתוב שיר אופטימי ומלא שמחת-חיים, אך יחד עם זאת- כזה שצופן בחובו עומק נוסף (שאיננו מורגש כל-כך בקריאה ראשונית)- אשריך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! סיפור-מתח למהדרין! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, באמת- הכי נכון והכי צודק- להיות אופטימיים כל-הזמן. גם כאשר נדמה, שהכל שחור... [ליצירה]
- [ליצירה] לא... חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] כפי שאמרתי סגנון אלתרמני במיטבו (וגם מזכיר קצת את שירה של תרצה, ביתו- "כבר ערב, העיר אורותיה החליפה" וכו'. אבל אולי תנסה להיות גם קצת משוררים אחרים? אולי קצת יהודה עמיחי, קצת פנחס שדה, או אפילו גם קצת נתן זך (השמאלני להחריד, עוכר-ישראל וכו')? הצעת-יעול תמימה, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יכול שלא להגיב על-כך! פעם, כשגם אני הייתי בישיבה, גם אני עברתי אותה חווייה: לא היה לי מה להגיד, אבל לחצו עליי, ולכן אמרתי, אבל לאחר-מכן הרגשתי, שהיה מה לשפר, תמיד יש מה לשפר... אבל אז (כמו תמיד)- היה כבר מאוחר מדי... וגם אני, ממש כמוך, רק רציתי לשיר... טוב, כנראה שבגלל זה נעשיתי חזן... לפעמים, השירה הרבה יותר מהותית, הרבה יותר 'אמיתית', מכל דבר-תורה שבעולם. האם לא כך מלמדת אותנו החסידות (על ר - ו - ב פלגיה, על-כל-פנים), שהכל צריך לנבוע מהלב? נקודה למחשבה... בכל-מקרה, שבוע טוב לכולם, ממני, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד וטוב תמיד טוב לעשות אקטואליזציה של כתבי-הקודש. זה מראה שהתנ"ך טוב גם לימינו. ודבר נוסף: התנ"ך לעולם אינו מסתיר חולשותיהם של אנשים, גדולים ככל שיהיו. אפילו דוד המלך (שחז"ל אומרים שהיה צדיק גמור, ומי אני שאחלוק עליהם) חוטף מגד הנביא "שטיפה" על חטאו עם בת-שבע והרג אוריה החיתי. וזה, ללא ספק- אחד מהדברים שעושים את התנ"ך ל"ספר-הספרים". ספר- שמתאים לכל הדורות, ולכל הלשונות. [ליצירה]
- [ליצירה] אלתרמן גאה בך חוויה מתקופת הצבא מנוסחת בסגנון אלתרמני למהדרין. אבל אולי תנסה לכתוב גם בסגנונות אחרים, יותר מודרניים? חשוב על-כך, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ, מאוד יפה! מאוד אהבתי את ה'פסיחות' הללו... (פסיחה=המשכת המשפט בשורה חדשה, ועקב-כך: יצירת משפט חדש...) [ליצירה]
- [ליצירה] וואאוו, גדול!!! ומזכיר לי קצת את המשנה בפרקי-אבות: "...ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית-מנוס לך שעל-כורחך אתה נולד..." וכו'. וגם את הערתו של הרב סולובייצ'יק זצ"ל על משנה זו: "אבל ברצונך החופשי אתה חי!" (כבר אינני זוכר היכן בדיוק הוא כתב זאת...) [ליצירה]
תגובות