"גילברט לא ידע כי אלה המגביהים עוף, הם אלה שצוללים למעמקים האפלים ביותר; כי אלה המסוגלים לחוש את האושר במלוא חריפותו,הם אלה שסובלים סבל רב ביותר" (אן שרלי, ל.מ. מונטוגומרי)
"לא הייתי מודאג יתר על המידה בענין זה.אולי היא לא האמינה באלוקים, אבל אני די בטוח שאלוקים האמין בה" (אוספי הצדפות)
[ליצירה]
קודם כל, הרעיון והמטאפורה מצוינים. לכן אני חושבת שהיה שווה להשקיע יותר בצורה של השיר.
לצמצם את המילים למינימום - כלומר להוריד כל מילה שאיננה הכרחית. לדייק יותר. (למשל - איך יכול להיות טעם-בפה לחומה?)
[ליצירה]
יש ומעשים או דברים שכאלו משאירים לפעמים טעם רע בפה, גם אם לא הכנסו שום דבר לפה.
ויש את הענין שאומרים-זה בסדר שהוא יצא החוצה ככה בגשם, מה, הוא עשוי מסוכר? הוא לא ימס...
אבל החומה נמסה-קטֵנה- כמו סוכר בגשם-אבל לא, היא לא סוכר. כי הטעם שלה רע...
[ליצירה]
קבלי חיבוק.
וכוחותייך לעולם לא ייגמרו באמת. אלוקים נותן ולוקח בדיוק במינון הנכון, "שעשה לי כל צרכי"- לטוב ולרע, וכל מה שאת עוברת הוא לצורך, הוא הכרחי וטוב לך בסופו של דבר.
[ליצירה]
תודה על התוגבה.
אם תשים לב, תראה שהתאריך של כתיבת השיר הוא לפני שנתיים.
יש לי שירים נוספים בסגנון כזה, שירים כאלה נכתבים כשיש לי מצברוח-רע, וכשאני עצובה, אבל אני נוהגת להקצין מאוד בשירים שלי.. רק לעיתים רחוקות, אינ מעבירה את ההרגשה ממש, בלי להקצין...
[ליצירה]
דבר ראשון-תודה על התגובה! כל-כך שמחתי לראות שסוף-סוף כתבו לי משהו...
דבר שני-תודה שאת/ה מתקן/נת אותי, כי אף פעם לא ידעתי שהשינוי הזה במשפט לא טוב כל-כך... אז לפעם הבאה אלמד!!
ובקשר לרעיון השיר-כתבתי את השיר הזה באמת בשביל להתנצל בפני אנשים שמגיבים לי הרהב-ואני לא מגיבה להם בכלל, כי כבר קרה לי כמה פעמים שאנשים באמת ציפו שאגיב-וניסיתי, ופשוט לא היה לי מה לכתוב-ואני חושבת שאנשים קצת נעלבים מזה, אחרי שהם משקיעים בלהגיב-ולא מחזירים להם כלום....
[ליצירה]
אני לא מרבה להגיב על שירים וכל שאר היצירות, משום שמה שיש לי להגיד זה "יפה", "אהבתי" ודברים דומים, ותמיד אני מרגישה שזה מטופש מידי לכתוב דבר שכזה, כי כולם כותבים תגובות עם תוכן וכו'.. אבל כאן הייתי חייבת לכתוב משהו, משום שהשיר מאוד יפה ואהבתי אותו מאוד...!
[ליצירה]
תודה על התגובות...
זה אינו רגע מתמשך, מה שמתואר בשיר...
מכירים בוודאי את הרגעים האלו שאתה רוצה לשבור כל דבר שנמצא לידך, שונא את כל העולם, אוהב אותו וכו'... ככה השיר הזה.. הוא נכתב על אחד מאותם הרגעים...
[ליצירה]
השיר יפה מאוד, אך בשורה האחת לפני האחרונה: "את זאת שיודע," לא מסתדר לי דבר מה.
איך "את" זה "יודע"? את צריך להיות-יודעת.. או שיודע צריך להיות אתה?