היא עומדת על יד החלון

דבוקה אל השמשה.

השלג בחוץ יורד כנוצות-

רכות,לבנות.

 

לפתע,גשם,רוח,סערה.

כך פתאום ללא כל הזהרה.

כל השלג נמס.

כמו-

כמו אביה שחיבק,

כמו אביה שאהב.

 

פתאום המחלה-

כמו הגשם.

 

ואז,אז הוא מת,הלך-

כמו השלג הנמס.

 

רוח נעלמת

כמו הפתיתים.

 

אין לה אב

כמו שאין שלג.

 

הכל נעלם-הכל הולך.

 

(שבט תשס"ה)