היא הלכה מחוץ למעגל האור,

תמיד בחוץ.

שאף אחד לא יראה, לא יגלה מהי באמת.

והיא בעצם, מפחדת,

אולי החברה לא תקבל אותה.

אולי היא לא טובה.

כך יום יום,

כך תמיד.

ופעם אחת ראה אותה אדם-

שהלך על הקו.

אף פעם לא מחוץ למעגל,

אף פעם לא בפנים.

ככה, באמצע.

והוא שאל:

"למה את בחוץ"

היא ידעה שישאל אותה,

אך תשובה לזה, לא הצליחה למצוא.

ואז, שאל בעדינות:

"את מפחדת?

והיא כמאובנת הנהנה.

"כן, כי איך הם יקבלו אותי, השונה מהם?"

אך האיש הרגיע ואמר:

"אם לא יקבלו-תוכלי תמיד לחזור.

אך אל דאגה,

את נפלאה.

למה שלא יקבלו?"

והיא בחשש, בהיסוס נכנסה,

בתחילה היתה עוד על הקו,

אך גילתה שכמו שהשטח מואר-

כך גם האנשים מאירים לה פנים,

מקבלים אותה כמות שהיא

והאיש מן הצד מסתכל בסיפוק,

עוד אחת שגילתה את חייה.