[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
מה שלא נכון לדעתי זה: "וְאַף פַּעַם לֹא נִפְקָד
אֵיזֶה הוֹמֵרוּס אוֹ קֹהֶלֶת
אוֹ אַחַד הָעָם
שֶׁיְּתָעֵד וְיַזְכִּיר לַבָּאִים אַחֲרָיו
שלמה לא תיעד כי קהלת זה לא ספר הסטוריה.
[ליצירה]
אהבתי אבל..
אהבתי. לא הבנתי את המילה השנייה. וזה נשמע מעט ילדותי ובנלי עם הסרט המצויר. זה מאבד את האמינות,
וכך אני לא אשמע לך: תתישב, תריח וכו'
[ליצירה]
מבריק
הצלחת להפתיע ואם זאת לעורר חשד שמשהו פה מטונף. המתח נשמר כהלכה ויוצר עיניין וסקרנות אבל פסימי להחריד! חלפה בי צמרמורת.
כל הכבוד- השפעת עשית משהו גדול!
ידי על מקלדת רוטטת כל משקל גופי מתנדנד על העכבר " תולה ארץ על בלימה " יפה.
@ בעז.
[ליצירה]
תודה ריקי על ההתייחסות הנרחבת. כמדומנ י שלא הבנת אותי עד הסוף או שלא הסברתי את עצמי כראוי.
אחזור על הדברים במילים אחרות.
"אפילו בי יש אלהים"- זה לא אפילו. מבחינת יצחק וגם מבחינת האמת יש בעשיו אלוהים ועוד איך.
הטענה העיקרית שלי היא שאין אמינות במשפט: "אנשים כמוני יודעים את השמים." כי זה סותר את מהותו של עשיו. עשיו יוצא כאן מתנצל ופוזל לכיוון השמים. לי קשה לקבל זאת.
לאחרים שהתרגלו שאלוהים מתגלה מהשמים, קשה כנראה לקבל שיש אלוהים בארץ. ולא, אין הכוונה למצב שבו עשיו יוצא פראייר- עובד קשה כדי שהאח הצדיק שלו ילמד בכולל. אם עשיו אמור להמשיך את יצחק זה אומר שהוא אלוהי-ארצי.
מאחורי כל הדיון הזה מסתתרת שאלה מהותית יותר. אם התורה היא "סיפורים" שהיו, אפשר לתת לה פרשנות סובייקטיבית חופשי. אבל אם "אין מוקדם ומאוחר בתורה" ואם "התורה כתובה לדורות" אי אפשר להשאר ברמת סיפור בלבד (כי כיף לשמוע סיפורים לפני השינה, אך בשביל זה מספיק "סופר טוב"- הדס אולי, ולא צריך התערבות של אלוהים.) ולכן, לעניות דעתי, אי אפשר להמציא על עשיו שהוא "חומרי" ותו לא... או שגם בו יש אלוהים... כי זה לא עובר למי שמדייק בכתוב.
בעצם זה חלק מדיון רחב. האם לגיטימי "תורה בגובה העיניים"- ז"א לכופף את התורה לתפיסת עולמי הידועה מראש (לא חבל על המאמץ?), או "עיניים בגובה של תורה." - ז"א להגיע למקומות שלא הייתי משער מעצמי, ע"י הגיון בריא וביטול מוחלט לכתוב.
[ליצירה]
ידידיה,
הכי טוב שלך שקראתי. הבאת אותי אל סף דמעות. המון חומר למחשבה.
כבר בהתחלה עם המפגש הראשון בפנינים ניסתי להגדיר אותן ואמרתי לעצמי שהרופא הזה פשוט רוצח.
הרי זה טבע הרוצחים להשתלט על נפש(?) הנרצחים, לשאוב מהם חיים.
אולי זה רק אני אבל, נדמה ש, המפגש עם האישה מבלבל בשל המעבר החד מאלמות של הגיבור לפרץ הדיבורים. הסיפור שינה מנגינה פתאום. גם המעבר בין התקפתה אותו להתחננות "תחזור בבקשה" הייתה לי מהירה מדי. נדמה שיכולת להעביר זאת בדרמתיות יותר. כשם שהחסרתי פעימה בחלק הראשון בפיסקה תשע, למשל, הייתי רוצה גם פה שחילופי הדברים (למרות שרק היא מדברת, כיודוע גם חוסר תגובה היא תגובה) יהיו כך שיהיה מרווח "עותק נשימה" בין דיבור לדיבור, . אני מניח שאתה מבין למה כוונתי...
בקיצור- יהלום אמיתי אך לא מלוטש.
[ליצירה]
ראובי, אולי אני סתם מאוהב בלילה ובאריק החברותא שלי בסדר ערב ובצורה... ולא, אין כלום באמת, סתם הרגשה כיפית של קיץ שאני רוצה להנציח תחת השיר הזה שלך, שעשה לי טוב.
אני עוד אחזור אל זה, כרגע סתם, סתם, סתם.
א"א , בעז.
הראשי תיבות זה משהו טוב.