[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
קצת באיחור
שיניתי מעט את דעתי מאז התגובה האחרונה
בתגובתי שאלתי האם זה בסדר לכתוב כך?
לא ידעתי. כאן יש מעט הרחבה מדעתי כיום.
תראי, אני לא חושב שצריך להדחיק דברים בכתיבה - זה הכי גרוע! בשירך את מבטאת משהו שיותר קשור,
לדעתי, לרעיון הגדול, ופחות לתיאור בן מצייר לבת על הגב. אני לא יודע מה רצית בדיוק לבטה בזה, זה תלוי איך מפרשים אותו. אולי זה חשוב שדוקא בן. אולי היה עדיף להשמיט אותו ופשוט לספר שהיא כתובה, אבל אז זה היה מודחק ולא מבטה אמת. גם זה היה מאבד מהעוצמה. לי הבן נראה דמות אלוהית שמציירת.
[ליצירה]
קודם כל הסיפור הזה עושה כבר האנשה לדמויות, ובעצם כמעט כל יצירה שנכתבת בעקבות התנ"ך.
החשש שלך הגיע ברגע שהיהדות הדתית שימשה בתפקיד הצינזורה. (ומכאו השאלה: האם זה מה יש לתורה לתת? אני מתגעגע לבצלאל..) רק אז פתאום הפחד להאנשה, כי ברור שיעקב לא סתם רומנטיקן. אבל לספר את שאר הסיפור של התורה כמו קומיקס של שי צ'רקה זה כבר בסדר.
(...)
ואם בתורה עסקינן, שימו-לב שפעם ראשונה שאנחנו נפגשים עם רחל זה בתאור "יפת תואר ויפת מראה" ופסוק לאחריו "ויאהב יעקב את רחל" ברור בפשט הכתוב שהוא אהב אותו על יופיה. כנראה שלא כל היהדות זה "שקר החן והבל היופי".
[ליצירה]
הכותרת מעניינת.
זה כתוב(!!) מעביר את התחושות מעולה.. ובהחלט יכול להסתיים כך. אבל אפשר יותר- (אז למה לא?)
לדעתי כדאי לך להמשיך את זה לסיפור עמוק ומורכב.
ככה זה נחמד, שווה את הלב וזהו. הייתי מעריך את זה פי שמונה לו היה נוסף עומק וסיפור. (תנסה...)
ושוב זה כתוב מצויין.
[ליצירה]
אין בעיה, לדעתי, לדבר דוגרי. אסור להדחיק. אלא שהכל לפי הכותב והתוכן. פה זה מאוד רדוד ובהמי. גם ריה"ל לא פחד לדבר בנושא... אני חושב שמין וסקס ביהדות זה קצת מעל. תשוקה ובשר נושאי שכינה. מקור החיים. ומאידך טינופת.
[ליצירה]
הריח ריח החיים
לשמוט את הפרח
משמעו למות או
אולי להתחיל
לחיותבאמת?
וכמו בסיפורי
רב נחמן
יש להניח את השושנה
במקומה ואז הכל מסתדר
ושב למקומו
למה אנחנו פוחדים להניח אולי נרפה?
[ליצירה]
בקרוב בפורום...
לומר לך משהו - כתיבה על דברים כאלו לדעתי, פוגעת לא צנוע וחצופה. כיום התרגלנו לקדש את התועבות וכל גס רוח הופך לאומן. עלינו לדחות כתיבה כזו שפוגעת בקדושת המילים ומבדילה בין גסות המון מחורבנת( לפי הפרוש הלא המוני ) לבין רגש וגוון דק ואומנותי. בקרוב ב"ה אפתח על כך דיון בפורום...