[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
מעט אקספוזיציה
מהן שבע דקות לעומת הנצח - [סימן שאלה, לא?]
לכן, בואי נחזור אל אותם מקומות ישנים - [בתחילה, לא מצאתי בשורה זו משמעות, לא אפיון ישיר ולא עקיף, מקומות ישנים [עתיקים, עבר]. בסופו של השיר.. עלתה בי נקודה שונה, אולי התכוון המשורר [או שלא] לישנים [בסגול תחת ה-ש'], מקומות שישנים [נמים].
בהם תחבנו ראשינו בין הכרים - מסתדר גם על צד הישנים-סגול, ביטוי המכיר בכוח הסקרנות הקולקטיבית, בלשון עמך: "דחפנו ראשנו במקום לא-לנו... והסתבכנו, או: דחף את האף".
יכולנו לישון כל היום - פשוטו ?
חלמתי. - התרה. תוצאה.
בגדול, שיר קצרצר וטעון, זיהיתי בו חרטה על העבר, קבלה לעתיד, נהנתי מנתוחו ונסיון ההבנה.
המשך בדרך זו [הקצרה?], שי.
פאתוס.
[ליצירה]
רטט.
בראשית הקריאה תחושת צמרמר פקדה אותי,
כל קורא-שירים-מקצועי מכיר את אותה התחושה.
מנסיוני התחושה מגיעה בעקבות שיר הנפתח במילות "מי"... ולשלך: "מי יפאר".
הסוף מעט "סוף משתנה", הנמען פחות מוחשי מבהתחלה וההמקדות עוברת אליה... ממנו.
בגדול, משאיר לקורא רצון לחוות את החוויה, לתהות על קנקן הרגש הנושן הזה... להטליא את קווצות אריג-השיר.
המשיכי והתעלי.
מתלול פאתוס.
[ליצירה]
חתונה
פשטני וחסר גמישות, הייתי משווה על הצד האימפרסיוניסטי.
לי, אישית, השיר לא חידש כלום, לא פתח לי קו מחשבה נוסף ולא סלל דרך חלופית לתוצאה.
הוא חורג מסגנון ה"הייקו" והופך למיני-נובלה (?)
המוטיב לא נשנה ואף לא פעם אחת [חתונה].
שתי שלמויות לשלמות אחת: זה טוב ? וכי מה עדיפה שלמות אחת על פני שתיים ?
בגדול, הפוטנציאל קיים, זקוק לליטוש ועיבוד תוצר-ידייך.
אך זו דעתי-שלי בלבד.
בהצלחה בהמשך.
פאתוס.
[ליצירה]
כנרת,
הבה ונחל-נא:
וירגה: על מנת להבין ולהשיח את משמעות המילה... צריך לכוון ולפלל למשמעות היצירה, במה היא עוסקת ? על מה היא מדברת ? ומאיזו זווית ?
על אף שאין בי מן הרצון לפרש ולנתח ביצירותיי, אקביל את חומתי בקירבה נכונה יותר, עבורך.
גשם חוקה - "איחוי מהפך" גשם חוקה [על צדו של "לחם חוקה"].
גשם: אידוי, עילוי, עיבוי ואיחוי.
בכל בית, נוסחה הפעולה מזווית שונה, במילים שונות.
הבית הסופי, מורה לכיוון הטיפות העזובות אשר חיות בחברת הטיפות המסופחות. מצטופפות בצילן הכבד, תרות בנואש אחר ברכת-אדם, מה תכליתן ? : וירגה.
לרוב, וירגה מתבצעת מכמה מרכיבים: גבישי קרח זעירים המטלטלים באוויר ללא הכובד הנכון לרדת מטה, לחות נמוכה ובמקביל - התחממות מהירה מחמת שינויים בלחצי האטמוספירה. בערבים, כשחמה נושקת לים הצללים, משתקפות קרני האדם בטיפות הזערור ויוצרות את הוירגה, מצגי ערפילים מדהימים שסוחטים מפי האדם קריאת השתאות.
ועל זאת- הצלו לנו אור. טכנית, לא ניתן להצל אור, אלא שוירגה, מצלה [ערפל] אור.
כדי לרדת לטיב היצירה, זקוק המנתח לידע נרחב בארבעת הפעולות הנצרכות.
אקווה עבורך שאת שולטת בם כבשלך.
לעוד הכוון ועזרה, השיטי את מכמורתן הכנרת לכווני.
[ליצירה]
תודה לך אסנת, שמחתי נוכח תגובתך.
תודה ניצן, אכן, המלל מתקרב לנוקשות מלרכות.
חובק, מחווה? לא בדיוק.
יש פה הזדהות מפן שונה עם בעה"ח,
הפריעה לי המחשבה, הרי כל השיר מנותב על חלקו של הסוס, מה הופך את האנוש לבן חיל?!