[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
יפה, יפה.
אין ברצוני להשמע כפרובוקטור..
אך מכתיבתך עולה בי ארמז ראשון, שני ושלישי על הפחד, המורא הגדול מהנסתר, מהעתיד.
הריון, וודאי, לא רצוי הייתי אומר.
יותר מדי פריטים משקפים את המציאות הקשה:
*הרת - אסון. [אם היית רוצה לתת ל"הרת" מילה טובה הטעונת צפי היית משתמשת ב"הרת גורל" וכיוצ"ב.
*תשעה תמימים באב, אב יכול להוות תאריך פרטני או, לפי הבנתי, אב, חורבן, חוסר הרצון בבואו.
*אפיל לפניך - קשה, כואב, אמביולנטי.
כתבת "צופה בחשש", ולא "מצפה בחשש", דקדוק לשוני האומר לי שהיום הזה כבר גלוי ובהיר לפנייך, שהרי צפית בו [בדמיונך אמנם], וה"חשש" הקל הנלווה לכל דבר.
אם מהשורות הקצרות האלו הוצאתי את אשר כתבתי [ולא כתבתי הכל, עדיין], השיר הצליח.
תודה לך,
פאתוס.
[ליצירה]
כנרת,
הבה ונחל-נא:
וירגה: על מנת להבין ולהשיח את משמעות המילה... צריך לכוון ולפלל למשמעות היצירה, במה היא עוסקת ? על מה היא מדברת ? ומאיזו זווית ?
על אף שאין בי מן הרצון לפרש ולנתח ביצירותיי, אקביל את חומתי בקירבה נכונה יותר, עבורך.
גשם חוקה - "איחוי מהפך" גשם חוקה [על צדו של "לחם חוקה"].
גשם: אידוי, עילוי, עיבוי ואיחוי.
בכל בית, נוסחה הפעולה מזווית שונה, במילים שונות.
הבית הסופי, מורה לכיוון הטיפות העזובות אשר חיות בחברת הטיפות המסופחות. מצטופפות בצילן הכבד, תרות בנואש אחר ברכת-אדם, מה תכליתן ? : וירגה.
לרוב, וירגה מתבצעת מכמה מרכיבים: גבישי קרח זעירים המטלטלים באוויר ללא הכובד הנכון לרדת מטה, לחות נמוכה ובמקביל - התחממות מהירה מחמת שינויים בלחצי האטמוספירה. בערבים, כשחמה נושקת לים הצללים, משתקפות קרני האדם בטיפות הזערור ויוצרות את הוירגה, מצגי ערפילים מדהימים שסוחטים מפי האדם קריאת השתאות.
ועל זאת- הצלו לנו אור. טכנית, לא ניתן להצל אור, אלא שוירגה, מצלה [ערפל] אור.
כדי לרדת לטיב היצירה, זקוק המנתח לידע נרחב בארבעת הפעולות הנצרכות.
אקווה עבורך שאת שולטת בם כבשלך.
לעוד הכוון ועזרה, השיטי את מכמורתן הכנרת לכווני.
[ליצירה]
מעט אקספוזיציה
מהן שבע דקות לעומת הנצח - [סימן שאלה, לא?]
לכן, בואי נחזור אל אותם מקומות ישנים - [בתחילה, לא מצאתי בשורה זו משמעות, לא אפיון ישיר ולא עקיף, מקומות ישנים [עתיקים, עבר]. בסופו של השיר.. עלתה בי נקודה שונה, אולי התכוון המשורר [או שלא] לישנים [בסגול תחת ה-ש'], מקומות שישנים [נמים].
בהם תחבנו ראשינו בין הכרים - מסתדר גם על צד הישנים-סגול, ביטוי המכיר בכוח הסקרנות הקולקטיבית, בלשון עמך: "דחפנו ראשנו במקום לא-לנו... והסתבכנו, או: דחף את האף".
יכולנו לישון כל היום - פשוטו ?
חלמתי. - התרה. תוצאה.
בגדול, שיר קצרצר וטעון, זיהיתי בו חרטה על העבר, קבלה לעתיד, נהנתי מנתוחו ונסיון ההבנה.
המשך בדרך זו [הקצרה?], שי.
פאתוס.
[ליצירה]
יופי של איזכור.
נהדר לחוש בשירך את חווית הכותב, רגשותיו.
מחד, אבנים נחסרות, סדוקות, פצועות, פועמות המספרות לנו את אשר קרה.
מאידך, האבנים המסותתות, החלקות.
התקשיתי, מדוע האבנים השלמות אינן מספרות דבר, כי אם חולפות מול עינייך ?
או שמא זו אמירה בפני עצמה..
בכ"א, נהניתי.
[ליצירה]
המצאותך* כמדומני.
יפה,
אם הבנתי נכונה, הדימוי הנהדר,
אדה על שמשת החלון,
האד המצועף, ניבט, מצדו השני, ללא אפשרות לגעת.
הולך ונעלם... מתעבה, וליבך קמל.
[ליצירה]
כמדומני שפרידריך ניטשה הוא שאמר שכדי לקונן ולבכות חורבן, צריך להבין במעלות שהיו בו, שהרי המבכה על חורבן בלבד, אין זו קינה כי אם מרמור על שהיה ואיננו.
מחובתנו לזכור, גם את התקופות היפות.
תודה לך על יציר זה,
פאתוס.