[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
המצאותך* כמדומני.
יפה,
אם הבנתי נכונה, הדימוי הנהדר,
אדה על שמשת החלון,
האד המצועף, ניבט, מצדו השני, ללא אפשרות לגעת.
הולך ונעלם... מתעבה, וליבך קמל.
[ליצירה]
איפה הליברליזציה?
שמואל, לא התלהבתי אמנם מהרעיון ויתר על כן, מהנסוח.
אך אליכם: מפה ועד למחאה כנגד מחאה? הדרך ארוכה, אם קיימת בכלל.
היופי בכתיבה, טפיחת השכם לרגשות המדוחקים אי-שם.
נסו את זה, כתבו על שמפריע לכם.
בקריאת עדוד חצופה,
פאתוס.
[ליצירה]
ברוכה הבאה
בקריאת רפף:
שיר: ההגדרה הבולטת מהגדרותיו של ה"שיר" [שרבות ומגוונות הן] הוא המצלול. כיצד השיר נשמע ? בטוב טעם הוא נקרא ? הוא מסודר היטב ?
ארבע שורות שכתבת:
כל החתיכות הקטנות ממנה נופלות
שרידים שלה נותרו
קטן מידי
אבל גדול כדי לחתוך אותה לחתיכות
אני, אישית, מתקשה בקריאה שכזו, היא מבלבלת בי את הישויות ומפיחה בי לגיטימציה להקליל "חזור".
אגב, איפה סימני הפיסוק ?
בגדול, למעט מה שהוזכר לעיל, השיר נקרא בעצב רב ובתוגת לבב. מעט אפיפורי [עניין ה"מדמם, מדמם"] אבל בהחלט זוכה להערכה.
המשיכי בדרך שריגה זו, קרן.
פאתוס.
[ליצירה]
כמדומני שפרידריך ניטשה הוא שאמר שכדי לקונן ולבכות חורבן, צריך להבין במעלות שהיו בו, שהרי המבכה על חורבן בלבד, אין זו קינה כי אם מרמור על שהיה ואיננו.
מחובתנו לזכור, גם את התקופות היפות.
תודה לך על יציר זה,
פאתוס.
[ליצירה]
ענונתני ומצטנע.
משל הדובר פושה באגרופוביותו, יושב וחושב- אילו אילו אילו.
אם לומר את האמת-
השפה יפה, החריזה נהדרת, הרעיון שובה.
אך ההקשר? איה הוא?
בבית א' וב-ג' הסתדרתי, יגון מצטייר כים [אינסופי וגועש] ו"רעיוניי" (ת) הם השכן שלום.
אך:
אילו ידע תבל גודל סודותיי
אזי בקעה הפכה להר
אשר השלג מראשו ייגר
מלבד החריזה והשפה לא מצאתי את התייל הסובב סביב, המאחה את השורות ומדבר בשמן, מחייה אותן.
או שזו פיגוראטיביות גרידא?
כמובן, קל לי להטיל דופי, כנראה שאני הלוקה.
ארנין ואפוז לפירורי-רזרבה מאמתחתך.
פאתוס.
[ליצירה]
אל נא, אל נא לך להמעיט בערכך, כנרת. רחוקה את מרחק ניכר מקווך האדום, דגה על כלל פניניה עוד מקננת בך.
רדידות ?
וכי מה תועיל כנרת ללא רדידות ?
בכל יצירה קיים פתיל, פתיל חבוי ודקיק, שבלעדיו - אין ליצירה משמעות.
לכל יצירה קיים ניצוץ, ניצוץ זעיר וביישן, שבלעדיו - הפתיל לא יבער.
לכל ניצוץ קיים שכל, שכל היודע להפעיל את הניצוץ ולשלבו בפתיליו. בלעדיו - לא יצוץ הניצוץ.
כשתעמדי על טיב שכלך, ובסנכרון מהיר יתורגם הוא לניצוץ, וכשיגע הניצוץ בפתיל היצירה, או אז משמעותה תעלה בעינייך.
מאידך, ניצוץ בכנרת ?